1. לפי מאמרה של פרייזר (2004), הצדק החברתי מתייחס לשתי סוגיות עיקריות: חלוקה (שוויון כלכלי) והכרה (שוויון חברתי). על בסיס הנחה זו, ניתן לסווג עוולות חברתיות לשני סוגים. האחד הוא עוולה כלכלית, הנובעת ממבנה פוליטי כלכלי מסוים ומובילה לאי שוויון כלכלי, והשני הוא עוולה תרבותית הנובעת מדפוסים של ייצוג, פרשנות ותקשורת ומובילה לאי שוויון חברתי. עוולות אלו רווחות בחברה כיום, ושתיהן גורמות לכך שקבוצות מסוימות תהיינה מקופחות יותר. קבוצה (קולקטיב) יכולה אף לסבול משני סוגי העוול, לדוגמא נשים ושחורים בארה"ב סובלים מעוול חלוקתי והכרתי כאחד, לכן הנשים והשחורים בעצם מומשגים אצל פרייזר (2004) בתור "קולקטיב דו ערכי". מו כן, פרייזר (2004) מסבירה כי חלוקה מחדש של המשאבים וההון בחברה כך שיהיו שוויוניים יותר, למשל ארגון מחדש של חלוקת העבודה וההכנסות, יכולה לתקן את העוול החלוקתי. מנגד, קידום הכרה חיובית של הפן הייחודי של תרבויות מקופחות, למשל דרך התייחסות ערכית חיובית לזהויות ותוצרים של תרבויות מבוזות, יכולה לתקן את העוול התרבותי. עם זאת, אליה וקוץ בה: תיקון עוול אחד בא על חשבון האחר. כלומר חלוקת משאבים שוויונית יותר לרוב מבקשת לבטל מובחנות קבוצתית, בעוד שתביעה להכרה בייחודיות התרבות מבקשת להעצים את המובחנות הקבוצתית. כך מי שמבקשים לקדם שוויון ביחס לתרבותם, צריכים לעמוד בדילמת הבחירה, באיזו חזית עדיף להיאבק וכיצד.
לאור שני סוגי העוולות שמעלה פרייזר (2004) –עוולה כלכלית ועוולה תרבותית, נבחן מאיזה סוג עוולה סובלים מבקשי המקלט בישראל.
