"עדיין קשה לי לדבר. התקופה הזאת ספוגה כאב. שני הזיכרונות הראשונים שלי כילדה הם אלה: האחד – אני מזהה את אבא שלי מרחוק על יד חנות. אני רצה לקראתו ומחבקת את רגלו, והוא מסתובב – זה לא הוא. המבוכה והבושה היו עצומות. חודשים לא עברתי על יד אותה חנות. נראה שהקושי שלי בקשב חזותי, בזיהוי פרטים ופרצופים, שמשפיע על יכולתי לזהות אנשים עד היום, הוא שהביא אותי לעשות את אותה הטעות. בזיכרון השני אני בתוך חבורת ילדים בני שלוש בגן. הם מחזיקים חבל ארוך והולכים אל עבר גן השעשועים. אני בסוף החבל כעונש על שלא התנהגתי יפה ולא ישבתי בשקט במפגש הלמידה של הילדים עם הגננת. אני לא הולכת. אני נגררת אחרי כולם ותוקעת את עקביי בקרקע, מנסה לשווא לעצור את כל ילדי הגן ולמחות על העונש. תחושת העלבון מהעונש, חוסר האונים ותחושת חוסר הצדק ליוותה אותי פעמים רבות בילדות. לא הייתי מודעת להתנהגותי האימפולסיבית. לא יכולתי להתרכז לאורך זמן ולא קלטתי את הפער בין ההתנהגות הנורמטיבית של האחרים ובין זו שלי. מצב זה הביא לידי כך שלא היה לי שום הסבר לחיכוכים האין-סופיים עם הסביבה, חוץ מההבנה שאני ילדה רעה" (דהן וצדוק, 2012: 31-32).
כך בדיוק מתארת אורלי את ילדותה בהיותה לוקה בהפרעות קשב וריכוז. הפרעת קשב וריכוז (ADHD – Attention Deficit/ Hyperactivity Disorder) היא הפרעה כרונית התנהגותית הפוגעת בצורה משמעותית בהתפתחות התקינה של הילד בכלל, והתפקוד היומיומי שלו בפרט. זוהי הפרעה הכוללת בתוכה שלוש הפרעות משנה: ליקוי בקשב (חוסר תשומת לב), התנהגות אימפולסיבית והתנהגות היפראקטיבית.
מבוא
סקירה ספרותית
הגדרת ADHD
המאפיינים לילדים עם ADHD
המשפחה וחשיבותה בהתפתחות הילד
קשיים של משפחות לילדים עם ADHD
דיון
סיכום ומסקנות
רשימת מקורות
