הסיבה המרכזית לעניין הגובר בהזדקנות ובזיקנה בקרב החוקרים בכלל ובקרב הפסיכולוגים בפרט היא העובדה שהאוכלוסייה המזדקנת גדלה כיום בקצב מהיר מבעבר. במאה האחרונה חל גידול חד במספר הזקנים ובשיעורם באוכלוסייה, כך שאנשים חיים כיום יותר שנים וחלקם באוכלוסייה גדל בהרבה מבעבר. הנתונים מראים כי בשנת 1960 ועד שנת 2000 עלה בחמש מאות אחוז מספרם של בני 85 ומעלה בארצות הברית, הרבה מעל שיעור הגידול של כל אחת מקבוצות הגיל האחרות (Hooyman & Kryak, 2009). כמו כן במאה האחרונה נוספו שלושים שנים לחיי האדם הממוצע במדינות המפותחות, לפי נתונים בין לאומיים, גם אם לא יחול כל שיפור שירותי הרפואה שלושה רבעים מן הילדים שנולדים כיום במדינות המפותחות יחיו לפחות עד גיל 75 (Christensen, Doblhammer, Rau, & Vaupel, 2009). הואיל והזדקנות האוכלוסייה משנה את התפלגות הגילאים בחברה, הגיל הממוצע של האוכלוסייה גבוה יותר כיום משהיה בעבר. למגמות אלו יש השלכות חברתיות וכלכליות משמעותיות, שנוגעות לכל תחום כמעט. ככל שהמדינה מפותחת יותר כך, האוכלוסייה שלה עוברת ממצב של שיעור גבוה של ילודה ושיעור גבוה של תמותה למצב של שיעור נמוך של ילודה ושיעור נמוך של תמותה (Lee, 2011).
עם הגיל חלים שינויים במבנה הגוף: ירידה בגובה ותנודות במשקל (Cavanaugh, & Blanchard-Fields, 2018). בני אדם מאבדים גובה בשל אובדן מסת העצם ושינויים במבנה השלד (Pfirrmann, Metzdorf, Elfering, Hodler, & Boos, 2006).
