במהלך העשורים האחרונים של המאה העשרים החלו אנשים פחות ופחות לנוע עקב הפיכת הטכנולוגיה ליותר ממוכנת ולפחות תלויה באדם, יחד עם עלייה בשיעורי המקצועות שדורשים ישיבה ממושכת לאורך היום (רוזנפלד וטננבאום, 1991). במקביל, נצפתה עלייה משמעותית בהוצאות שירותי הבריאות בקרב מדינות המערב המפותחות. התפתחויות אלו הביאו לדיונים מרובים בממשלות המערביות ובהם הוחלט כי יש חשיבות רבה לרפואה מונעת, אשר עלויותיה פחותות יותר מרפואה טיפולית, וכן כי לפעילות גופנית (כגון הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה וכדומה) יוחסו יתרונות פוטנציאליים בשימושה ככלי לרפואה מונעת. כתוצאה מכך, קמפיינים נרחבים עודדו את הציבור להיות פעיל יותר גופנית. אכן, במהלך שנות ה-80, חלה עלייה משמעותית בשיעור המתעמלים, בייחוד בקרב נשים ומבוגרים שהיו לפני כן אוכלוסיות פחות פעילות. גם ספורט אתגרי כמו צלילה וטיפוס הרים הפך ליותר פופולרי. בנוסף, הספורט הפך ליותר ממוסחר (בוס, וול, אוג'ה, סוני והוצלר, 1995).
עם זאת, עולה השאלה, האם מבחינה אמפירית, ולא רק מבחינה תפיסתית, הפעילות הגופנית בעלת תועלת בריאותית, הן פיזית והן נפשית? המאמרים של בוס ואחרים (1995) ורוזנפלד וטננבאום (1991) נוגעים שניהם בשאלה זו בצורות שונות. מאמרם של בוס ואחרים (1995) מתמקד בשאלה האם הספורט אכן מועיל לבריאות. המאמר בוחן מחקרים קודמים הקושרים בין ספורט לבריאות ואף מציג מחקר משלו שנערך בקרב 2000 משתתפים בני 18-65 ובוחן את הקשר בין ספורט לבריאות מדווחת.
מבוא
סקירה
1. פעילות גופנית ובריאות פיזית
2. פעילות גופנית ותפקוד בעבודה.
סיכום
רשימת המקורות
