זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" )ספר שמות, כ’, ח’).
דפוס היחסים בין דת למדינה שונה ממדינה למדינה. בישראל דפוס זה משקף את הרצון להשתמש בדת לשם חיזוק הזהות הלאומית. ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, והדת היהודית (בנוסחה האורתודוקסי) ממוסדת במדינה באופנים שונים ויש לה משמעות ייחודית. סוגיית הקשר בין הדת היהודית ומדינת ישראל הנה סוגיה היוצרת פילוגים רבים בדעת הקהל הישראלית. החברה הישראלית הינה חברה מגוונת מבחינת השקפות, אמונות ואורחות חיים[1], לפיכך, סוגיית יחסי הדת והמדינה יוצרת חילוקי דעות רבים ומשפיעה על כלל החיים הציבוריים בישראל בתחומים שונים כמו: שמירת השבת, סגירת עסקים בסופי השבוע, כשרותן של מסעדות, גיוסם של בחורי ישיבה וכו'.
"זכור את יום השבת לקדשו" הינו משפט המשקף את שני הערכים במשפט הישראלי: הערכים הסוציאליים התומכים במתן זכויות העובדים ליום מנוחה שבועי, והערכים הדתיים המשקפים את אופייה היהודי של מדינת ישראל. הסטטוס-קוו בעניין שמירת השבת נחשב לאחד הסוגיות הטעונות והמורכבות ביותר במדינה.
פרק 1: מבוא
פרק 2: התפתחות יחסי דת ומדינה בישראל
פרק 3: דיון בנושא סגירת עסקים בשבת וסגירת שכונות בשבת
פרק 4: תיאוריות של צדק
א. הצדק החברתי של ג'ון רולס
ב. הצדק הכלכלי של פרידריך האייק
פרק 5: שמירת השבת בראי הצדק החברתי של רולס
פרק 6: שמירת השבת בראי הצדק הכלכלי של האייק
פרק 7: סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
