תהליך של שיקום פסיכיאטרי או שיקום פסיכו-סוציאלי, הוא שילוב בין מודל רפואי עם מודל חברתי, הפונה לאנשים עם מוגבלויות נפשיות, במטרה לעזור להם להתמודד עם קשיים הנובעים ממוגבלויות אלה ולאפשר להם לתפקד בקהילה. נפגעי נפש המשתלבים בקהילה נתקלים בבעיות ממגוון רחב, כגון דעות קדומות או הטרדות כלפיהם, קשיים בהתמודדות עם מצבים חברתיים ומצבי לחץ או ליקויים קוגניטיביים. על מנת לעזור להם להתמודד עם קשיים אלה, הם נעזרים במטפלים מתחום בריאות הנפש במטרה לקבל עזרה בשמונה אזורים: פסיכיאטרי, חברתי, מקצועי וחינוכי, מיומנויות מחייה בסיסיות, כלכלה, קבילה חוק, בריאות ודיור (לכמן, 1998).
ישנם מספר עקרונות מנחים לשיקום הפסיכו-סוציאלי (לכמן, 1992) והם כוללים: התמקדות בכוחות וביכולות של האדם ולא בחולשותיו; שותפות המטופל בכל שלבי השיקום; התמקדות בסביבה של המטופל; דגש על שיתוף פעולה בין המטפלים למטופל; השיקום צריך להתבסס על הצרכים הפרטיקולריים של כל מטופל ומשפחתו; מטרת השיקום היא נורמליזציה של חיי המטופל; המשתקם צריך לחוש ביטחון, אהבה ושייכות על מנת שיוכל להיות עצמאי; ההתמקדות היא בהיבט החברתי ופחות הרפואי של השיקום; ההתמקדות היא בתעסוקה; ההתמקדות היא באופטימיות ואמונה בעתיד.
בסקירת ספרות זו אני בוחנת מספר קבוצות עם בעיות נפשיות העוברות תהליך של טיפול ושיקום ומספר תראפיות: ילדים ובני נוער בבתי ספר במגזר הערבי בחטיבת הביניים, הסובלים מהתנהגות אלימה וטופלו בתראפיה של התנהגות קוגניטיבית. חיילים נפגעי פוסט-טראומה שמטופלים בטיפול קבוצתי דינמי. מבוגרים פגועי נפש המשתתפים בתוכנית המתבססת על הגישה השיקומית המבדלת במסגרת המועדון החברתי ותוכנית שיקומית המתבססת על הגישה המשלבת במסגרת ״עמיתים״ ומבוגרים פגועי נפש שהיו בתוכנית השיקום על פי מודל קלאבהאוס.
