במסגרת מדיניות הרווחה הישראלית אשר נתפסת כנדיבה וכזו המבטאת את מודל מדינת הרווחה, חלים בשנים האחרונות שינויים משמעותיים ביותר. שינויים אלו כוליים הפרטה הולכת וגדלה, שימוש נרחב במיקור חוץ וניסיונות לשינוי של המערכת כולה תוך מתן דגש לתוכניות הפעלה תעסוקתיות מבוססות 'אקטיבזציה', כלומר מעבר ממדיניות המבוססת על קצבאות ככלי להבטחת קיום כלכלי בסיסי של האדם הנזקק למדיניות הרואה כל אדם בעל אפשרות לעבוד בעבודה כלשהי בהיקף כלשהו. הביטוי של מדיניות זו הן תוכניות הפעלה תעסוקתית המתנות השמך קבלת קצבאות בביצוע משימות הקושרות לתעסוקה: השתתפות בסדנאות, פגישות, השמה או עבודה בקהילה.
בעבודה זו נבדק הקשר בין שתי מגמות אלו. הטענה היא שהטמעה ויישום של תוכניות ההפעלה התעסוקתיות קשורות באופן הדוק לתהליכי ההפרטה המתרחשים תחום הרווחה, ובתחום הציבורי בישראל בכלל. בהתאם לטענה זו שאלת המחקר של עבודה זו היא כיצד מרכיב ההפרטה מתבטא תוכניות ההפעלה התעסוקתיות השונות שהופעלו בישראל בין השנים 2000-2020 וכיצד זה השפיע על אחוזי ההצלחה שלהן. כלומר שאלת המחקר מתורגמת למספר שאלות שמנה: איך תהליך ההפרטה השפיע?; האם בעקבות ההפרטה מי שאמור לקבל את העזרה/מענה מקבל שירות יותר טוב ויותר מהיר או שההפך זה המצב; והאם התוכניות מהוות גורם חיובי לשיפור מצבם של מקבלי השירות או לא.
מבוא
1. שירותים חברתיים ושירותי הרווחה בישראל
1.1 מהם שירותים חברתיים
1.2 השירותים החברתיים בישראל
2. הפרטה ותהליכי הפרטה בישראל
2.1 הפרטה והמגזר הציבורי
2.2 הפרטה של השירותים החברתיים בישראל
2.3 בעיות מרכזיות בהפרטת שירותי רווחה
3. הסיבות להפעלתן והיעוד של תוכניות מרווחה לעבודה
4. תוכניות 'מרווחה לעבודה' בישראל
4.1 תוכניות 'מהל"ב' ו'אורות לתעסוקה' - תוכנית ויסקונסין
4.2 תוכנית מעגלי תעסוקה
4.3 תוכניות נוספות
4. דיון
5. סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
