הורים מודעים לכך שפעילות גופנית סדירה בגיל ההתבגרות היא בעלת יתרונות בריאותיים ומנטליים רבים. כמו כן ההורים גם מודעים לתרומה של ההשתתפת בספורט תחרותי עבור בני הנוער. כאשר הילד לוקח חלק בתחרות ספורטיבית הוא נדרש לאימונים תובעניים, סדר יום נוקשה, אתגרים נפשיים והקרבה רבה בתחום החברתי. ההשתתפות של הנער בספורט ההישגי מחנכת אותו לשמש דוגמה טובה, אחריות חברתית ועקרונות אתיים בסייסים ואוניברסליים ( גלילי, 2009).
האחריות של ההורים עבור הילדים הספורטאים היא רבה וחשובה מאוד להתפתחות של הילדים שלהם במהלך פיתוח וגיבוש הקריירה הספורטיבית שלהם. התפיסה של ההורים לגבי העיסוק של הילדים בספורט היא חשובה מאוד מאחר והם יכולים להיות גורמים מעלי מוטיבציה או גורמים אשר מקשים על ההתמודדות של הילדים בעיסוק הספורטיבית שלהם (לידור, קודש ואוחיון, 2017). התפיסה של ההורים לגבי העיסוק של הילדים היא קריטית ולכן עולה השאלה האם הם תומכים בעיסוק זה בתור שעשוע או שהם רואים היבטים אחרים חשובים לעיסוק זה. מכל האמור לעיל נגזרת שאלת המחקר של העבודה:
מה התפיסה של הורים לילדים ספורטאים לגבי העיסוק בספורט וההשלכות של הספורט על הספורטאים הצעירים?
