המאמר של ניסים כהן (2012) עוסק בתובנות תיאורטיות שונות של מינהל ומדיניות ציבורית אשר יסייעו לתאר ולהסביר את השפעתם של יזמי מדיניות על עיצוב מדיניות ציבורית. המאמר מציג את ההגדרה הרחבה של המושג "יזם מדיניות", את מאפייניו העיקריים של פעולות היזמות, את האסטרטגיות השונות העומדות לרשותו של היזם וכן מדגים מודל לפעילות יזמות מוצלחת ואפקטיבית. המסגרת התיאורטית הזו תשמש לניתוח מקרה הבוחן של עיצוב חוק ביטוח בריאות ממלכתי בישראל ביוני 1994 ותשקף את הפעילות הפוליטית של חיים רמון כיזם מדיניות לקידום הוצאת החוק.
עיצוב המדיניות הציבורית מבוססת על שני נדבכים של תיאוריית הבחירה החברתית: בחירה רציונלית של פרטים ומרכזיות האינטרס העצמי בפעולותיהם. מדיניות ציבורית מושפעת מאינטראקציה של ארבעה שחקנים: פוליטיקאים, פקידים, הציבור הרחב וקבוצות אינטרס. החלטת מדיניות של פוליטיקאי מבוססת על יחסי הגומלין בינו לבין הציבור הרחב אשר משקפים מנגנון של ביקוש ואספקה. המוטיבציה העיקרית של הפוליטיקאי היא למקסם את סיכויו לשוב ולהיבחר על כן לרוב החלטת המדיניות תייצג את עמדת הבוחר (שם, עמ' 7). קבוצות אינטרס הן אלו הגוברות על בעיית הפעולה קולקטיבית, כאשר הן מספקות לפוליטיקאים תמיכה כספית או אלקטורלית ואלה, בתמורה, מספקים לקבוצות האינטרס מדיניות מעדיפה (שם, עמ' 8). המוטיבציה של הפקידים המופקדים על יישום המדיניות מתרכזת במקסום התקציב ושליטה ריכוזית על עיצוב בחירת המדיניות. נוסף על כך, קביעת המדיניות יכולה עוד להשתנות בגופים מקבלי ההחלטות כמו הכנסת והממשלה.
