הצעת מחקר
הנושא: שלטון ותקשורת במלחמות אין ברירה ומלחמות ברירה.
שאלת המחקר: אלו הבדלים קיימים ביחסי התקשורת והשלטון במדינת ישראל במלחמות אין ברירה לבין היחסים במלחמות ברירה.
הצגת הנושא: במשך 25 השנים הראשונות לקיום המדינה, עיקרה של העיתונות ותקשורת ההמונים (בעיקר רדיו- מאחר וטלוויזיה הוכנסה רק בסוף התקופה), הייתה עיתונות "מגויסת" או לפחות, ידעה להגביל את הדמוקרטיה רק כאשר הצרכים הביטחוניים מחייבים זאת (הורוביץ וליסק, 1990). גם זו שהייתה פרטית ולא בבעלות ממלכתית או מפלגתית, הייתה שותפה לתיאום עמדות וגישות עם השלטון באמצעות ועדת העורכים (לביא, 1987). נתוני פתיחת מלחמת יום כיפור, אופייה וההצלחות הצבאיות הערביות בימי הלחימה הראשונים מחד, אך גם שינויים בשיח הפוליטי - חברתי בישראל בתקופה שקדמה לה מסמנים שינוי בהתייחסות התקשורת לשלטון, לשיקוליו, לאחריותו ולמידת תפקודו כהנהגה. מתפקיד המדווח ("שופר" בלשון העם), בה התקשורת פועלת על פי צרכי השלטון ומתואמת איתה, אם לא משרתת אותה, משנה העיתונות את גבולות שליחותה הציבורית כתוצאה ממלחמת יום כיפור ובמחאה הציבורית שנוצרה בסיומה בעיקר. היא מתחילה לראות בקורא/מאזין/צופה (לפי המדיה התקשורתית הרלוונטית) את הלקוח אותו היא אמורה לשרת, לאחר שעד אז ראתה בעיקר בשלטון את לקוחה העיקרי (פרי, 2001). מדרגה נוספת נוצרת במלחמת לבנון הראשונה וביתר שאת במלחמת לבנון ה-2 (ויימן, 2006), גם כתוצאה משינוי ביחסי אזרח ומדינה ושינוי מבנה ומערך התקשורת, אמצעי התקשורת אינם רק מדווחים ושואלים את השלטון שאלות נוקבות את השלטון.
