צפון קוריאה מחזיקה בנשק גרעיני וטילים בליסטיים כבר יותר מעשור. המדינה נמצאת על סף פריצה טכנולוגית שתאפשר לה למעשה להשלים שתיים מתוך שלוש הרגליים של המשולש הגרעיני. מזעור לצורך הרכבת ראשי נפץ גרעיניים טקטיים על טילים בליסטיים וכן יכולת השיגור של טילים בליסטיים מתוך צוללות. ה"רגל" השלישית של המשולש, דהיינו פצצות המוטלות ממפציצים אסטרטגיים כנראה אינה קיימת מכיוון שאין לחיל האוויר בצפון קוריאה מפציצים כאלו, למרות שיישום טכנולוגיה זאת הוא פשוט יחסית בהימצא המטוסים המתאימים (אופק, 2015). כל זאת מאפשר לצפון קוריאה לייצר איום שהולך והופך ממשי כמעט על כל נקודה בכדור הארץ כולל ובמיוחד חופה המערבי של ארצות הברית. הדעות לגבי יכולותיה האמתיות של צפון קוריאה בתחום חלוקות בין גורמים צבאיים ומוחי גרעין בארצות הברית, דרום קוריאה ומדינות אחרות בעולם שטוענים כי יידרשו עדיין מספר שנים צפון קוריאנים להגיע ליכולות טכנולוגיות אלו. ההערכות כיום הינן שלקוריאה יש בין 10 ל 20 פצצות גרעין שכעשר מהן מכילות ליבות פלוטוניום והשאר ליבות של אורניום מועשר והצפי שתגיע לארסנל של עד למאה יחידות בשנת 2020. כושר הפקת הפלוטוניום בקוריאה הצפונית מוערך בחמישה עד שישה ק"ג לשנה. בנוסף קיים מתקן להעשרת אורניום הפועל באופן שוטף. הערכה נכון לסוף 2015 הייתה כי לצפון קוריאה יש כ 1,000 טילים בליסטיים בעלי יכולות שונות וביניהם טילים ארוכי טווח לטווחים החל מ 1,000 ק"מ ועד ל 6,000 ק"מ. יש הערכה כי לדגמים המשופרים יש יכולת נשיאה של ראש נפץ במשקל 600 עד 800 ק"ג לטווח של עד 10,000 ק"מ.
