דונו בסוגיית החקירות של חשודים בפעילות טרור. מה הם השינויים שחלו בחוק ובמשפט במדינת ישראל מאז פרשת השב"כ ופרשת נאפסו ואילך? באיזו מידה השינויים הללו מקדמים את הביטחון ואת הדמוקרטיה בישראל, לדעתכם? נמקו
עוד מימי קום המדינה מבקשת הממשלה באמצעות מוסדותיה השונים להילחם באיום הטרור. חשודים בטרור נתפסים ומגיעים לחקירות שב"כ תוך שאלו עושים מאמצים רבים כדי להוציא מהם מידע אשר עשוי להעלות את ביטחון המדינה ולהביא לסיכול פיגועים ולהצלת חיי אדם. מאבקם של השב"כ בטרור כולל לא אחת חקירות של רוצחים עם דם על הידיים, של בכירים בארגוני טרור גדולים ושל מחבלים עצמאים.
עד שנות השמונים התנהל השב"כ כמעט ללא פיקוח ציבורי, הוא לא חווה ביקורת מבית או מחוץ והיה עצמאי בפעולותיו. בעקבות שתי פרשות גדולות הנקשרו עם התנהלות השב"כ בעניין מניעת טרור, נחשף הארגון לביקורת רבה ונדרש לשינויים והתאמות בהתנהלותו.
הסוגיה הכללית ושאלת מחקר:
שאלת מחקר מוצעת: מה ההבדל בין הסיקור התקשורתי כלפי מבצעים צבאיים בשלושת העשורים האחרונים של המדינה: מבצע צוק איתן משנת 2014, מבצע עופרת יצוקה משנת 2008 ומבצע ענבי זעם משנת 1996?
לדעת הקהל ולקולה של התקשורת בעת מלחמות יש השפעה משמעותית על הלך הרוח השורר במדינה. תקשורת המונים מעבירה מסריה לקהל הרחב ומשפיעה על תפיסותיו ועמדותיו של זה. מסרים יכולים להיות מעודדים או מרתיעים וליצור תמיכה או התנגדות לפעילות הצבאים המתקיימת. חקירה של מקום התקשורת בעתות של מלחמה הוא מהנושאים הוותיקים בתחום של תקשורת המונים ובתוכם ניתן למצוא סיקורים רבים של אירועי מלחמה וייצוגם באמצעי התקשורת. במסגרת מחקרים אלו ניתן להכיר את האופנים בהם השפיע הסיקור התקשורתי על מקבלי ההחלטות בזמן אמת וכיצד דעת הציבור השפיעה על התפתחות הלחימה בשטח. כמו כן ניתן ללמוד ממחקרים אלה אודות השימושים השונים שניתנים לאמצעי התקשורת בעת מלחמה (Liebes, Kampf, 2009).
