ב- 2 באוגוסט 1990 פלש הצבא העיראקי לכווית, וכבש את המדינה הקטנה ללא קושי בתוך 6 שעות. כיבושה של כווית נבע מבעיותיה הפיננסיות הכבדות של עיראק (לאחר המלחמה נגד איראן) וממחלוקת- גבולות בת שנים בין עיראק לכווית. הפלישה העיראקית איימה על יציבות הסדר הבינלאומי לאחר המלחמה הקרה, ועל כן הובילה את מעצמת העל העולה, ארצות הברית, לנקוט כנגדה צעדים חריפים. לאחר כמה חודשים של מאמצים לריכוז כוחות במפרץ הפרסי (שנקראו מבצע "מגן במדבר") ופעילות דיפלומטית ענפה להקמתה של קואליציה בינלאומית המתנגדת לעיראק, וב- 17 בינואר יצאה ארצות הברית למלחמת המפרץ כנגד עיראק במטרה לסלקה מכווית, ופתחה במבצע "סופה במדבר".
אם כי מטרתם המרכזית של האמריקאים בצאתם למלחמה, הייתה לצאת להגנתה של בעלת ברית אחת של ארצות הברית- כווית- הרי שהיו למלחמה השלכות שליליות מידיות על בעלת ברית אחרת- ישראל. במהלך המלחמה, ירתה עיראק על מדינת ישראל כ- 40 טילים מסוג "סקאד". זאת למרות שישראל לא הייתה שותפה במלחמה נגד עיראק, ואף לא הייתה חברה בקואליציה הבינלאומית שהקימה ארצות הברית. מסיבות שתפורטנה בעבודה, ישראל לא הגיבה, כי אם הבליגה, על תקיפתה בטילים בידי עיראק. היו לה כמה סיבות טובות להגיב: ההבלגה יצרה תקדים לעתיד- מעולם לפני כן, ישראל לא הבליגה על תקיפה כלפיה שנעשתה על אדמתה; ולהבלגה הייתה עלולה להיות השלכות חמורות בפגיעה בהרתעה הישראלית- לא רק כלפי עיראק אלא גם כלפי יתר שכנותיה-יריבותיה. למרות זאת, החליטה ההנהגה הישראלית להכיל את התקיפות ולהותירן בלא מענה.
1. מבוא
2. רקע תיאורטי: על מושג החוסן הלאומי
הערות לפרק 2
3. ממצאים: מדינת ישראל במלחמת המפרץ והחוסן הלאומי הישראלי
מדינת ישראל ומלחמת המפרץ
החוסן הלאומי הישראלי
הערות לפרק 3
4. דיון 21
הערות לפרק 4
5. סיכום
6. רשימה ביבליוגרפית
