בעולם המודרני, וזוהי תופעה אשר הולכת וגוברת, על כל מערכת ביטחון או צבא בעולם לבנות תוכנית אשר תתמודד עם התקשורת אשר מסקרת אותה. התדמית התקשורתית של כל פעילות צבאית לעיתים חשובה כיום, כמעט כמו הפעולות בעצמן. מבצע צבאי אשר מתואר בתקשורת בצורה לא טובה, עשוי לגייס מולו את התנגדות הציבור. כך למשל, כאשר התמונות של המאורעות הקשים בסומליה הביאו את ארצות הברית להתערב פיזית בנעשה שם בשנת 1993 וכך מתרחשים הדברים במקומות אחרים בעולם. גם בישראל הדבר בא לידי ביטוי, בעיקר בתקופה אשר המדינה נאלצת להתמודד עם ביקורת חוץ הולכת וגוברת אשר מטילה בספק את פעילותה הצבאית אל מול שכנותיה. דוגמא טובה לכך, ואשר תסקר בעבודה זו היא מלחמת לבנון.
מלחמת לבנון השנייה התאפיינה בחשיפה תקשורתית בולטת, יותר מאשר במלחמות אחרות בהם נלחמה ישראל. טענות רבות הושמעו כלפי התקשורת באותה העת ולאחריה אשר האשימו אותה הן במסירת מידע לאויב בזמן אמת שלא במזיד על ידי דיווחים לתקשורת והן מבחינת סיקור לא מעמיק של האירועים. וועדת וינוגרד(וועדת וינוגרד, 2007) אשר חקרה, בין השאר, את ההיבטים התקשורתיים של מלחמת לבנון השנייה טענה כי ביטחון השדה הופר בצורה משמעותית גם כן, במידה אשר פגע ביכולות הצבאיות של הצבא ועזרה לצד הנגדי.
לאחר מלחמת לבנון צה"ל התמודד עם אתגרים צבאיים נוספים במבצעים נוספים כמו "עופרת יצוקה", "עמוד ענן ו"צוק איתן". עבודה זו תבקש לבדוק האם השתנתה מערכת היחסים בין הצבא ובין התקשורת לאחר ובעקבות מלחמת לבנון במבצעים הצבאיים של צה"ל ואם כן, באיזה אופן .
