השיח הטעון שנוצר סביב נושא ההפלות המלאכותיות הוא אינו ישראלי בלבד. רק לאחרונה למשל עלה לכותרות מאבק בנושא זה בפולין[1], והנושא עולה לדיון בכל מערכת בחירות לנשיאות ארה"ב, גם הנוכחית[2]. עם זאת, בהקשר הישראלי, זו סוגיה טעונה במיוחד: מעבר לעיסוק בנושאים של חיים ומוות, והיחיד מול הקולקטיב, העיסוק בהפלות מלאכותיות נוגע בנושאים רגישים בעלי משמעות מיוחדת בישראל: פריון, המאזן הדמוגרפי ולא פחות מהישרדותו של העם היהודי (רימלט, 2016). מתוך החשיבות הרבה לנושא זה, סיכום זה עוסק בשאלה כיצד ההתייחסות החברתית והמשפטית לסוגיית ההפלות המלאכותיות משפיעה על המתח בין משטר זכויות אדם להתנהלות עפ"י הדת במבנה הדמוקרטי בישראל?
שבייד (1999) מכיר בפערים בין הערכים הנחשבים בסיסיים בדמוקרטיה לבין הערכים הדתיים אבל הוא טוען שהמתח בין "מדינה דמוקרטית" למדינה יהודית" ניתן ליישוב. הטיעון שלו נשען על תפיסה של דמוקרטיה כמשטר שצריך לשקף את האתגרים והבעיות הייחודיות לאותו עם, ובמקביל, תפיסה של היהדות כדת סתגלנית אשר השתנתה במהלך השנים ובהתאם לנסיבות הפוליטיות. למשל הוא מראה שקהילות יהודיות בעולם פרחו דווקא במשטרים חילוניים דמוקרטיים שאף יישמו הפרדה בין דת ומדינה. טיעון נוסף שהוא מעלה הוא שערכי היסוד של היהדות הם במידה רבה ערכים שנחשבים דמוקרטיים: קדושת החיים, כבוד האדם וחירות האדם.
