צה"ל המודרני הוא תולדה של איחוד בין כוחות לוחמים שונים שהתקיימו בארץ ישראל. ימי הקמת המדינה וצה"ל אופיינו בגיוס אזרחים לשורות הלחימה, איחוד הפלגות הלוחמות שהיו פעילות בארץ וגיוס של האוכלוסייה להקמה והגנה על המדינה. התהליכים הללו שהתרחשו, עיצבו את צה"ל המודרני שאנחנו מכירים כיום. אפוא, נוצרו "גבולות מקוטעים" בין החברה הישראלית לבין צבא ההגנה לישראל. גבולות מקוטעים1 הם למעשה הגדרה של גבולות מטושטשים בין הצבא של המדינה לבין המוסדות האזרחיים שבמדינה. פיינר2 טוען כי צה"ל למעשה הוא רפלקציה של האזרחים של מדינת ישראל, כלומר הצבא מורכב מאזרחים ומשקף את החברה באופן נאמן, מכיוון שצה"ל בעצמו הוא מוסד אזרחי כחלק ממוסדות אזרחיים אחרים במדינה, פשוט בעל מאפיינים ייחודיים לו. אם כן, "הגבולות המקוטעים" בין האזרחים לחיילים באים לידי ביטוי בהתערבות היומיומית של אנשי צבא עם גורמים אזרחיים. בנוסף, צה"ל הוא מוסד אזרחי מכיוון שהמבנה הארגוני של הצבא הישראלי הוא במודל "צבא העם" כך שהאזרחים לוקחים חלק אינטגראלי מהמאמץ המלחמתי על פי חוק מחייב והצבא כפוף להחלטות הדרג הפוליטי במדינה. פיינר בוחן את טיב הקשר שבין האינטגרציה של הצבא במדינה לבין האזרחות, ומסיק על כך על הסיכוי שתתקיים הפיכה צבאית במדינה.
