לשש המדינות הנכללות במועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC): סעודיה, איחוד האמירויות, כווית, בחריין, עומאן וקטאר, יש היסטוריה ארוכה עם הממלכה המאוחדת של בריטניה, שרובה החלה עוד בשלהי המאה ה-19.
בשנה החולפת בריטניה החלה לקיים דיונים לקראת הסכם סחר מדיני, שעליו היא מתכוונת לחתום עם מדינות אלו, בין היתר על רקע ניסיונותיה לחזק קשרים מדיניים-כלכליים מחוץ לאירופה לאחר פרישתה מהאיחוד האירופי (הברקזיט).
הדיונים בנושא צפויים להתחיל בתחילת השנה הבאה (2023), לאחר שלושה חודשים של התייעצות עם גופים שונים בבריטניה. לבריטניה ולמדינות המפרץ הפרסי יש אף היסטוריה של הסכמים כלכליים פוריים מאוד. ב-2019 למשל, היקף הסחר של בריטניה עם מדינות ה-GCC עמד על 45 מיליארד ליש"ט, כ-7% מהיקף הסחר של בריטניה עם מדינות האיחוד האירופי באותה שנה, כשבעבר היקף המסחר עם סעודיה לבדה עמד על כ-43 מיליארד ליש"ט, מה שהוכיח את עצמו כמשתלם לממלכה המאוחדת.
שרת הסחר הבינלאומי של בריטניה, אן מארי טרוולין טוענת כי זוהי הזדמנות אדירה הניתנת לממלכה לקדם סחר חופשי עם השוק ההולך וגדל במדינות אלו, שחיוני מאוד לאינטרסים הכלכליים האסטרטגיים של בריטניה.
למרות האופטימיות הרבה, בעקבות תהליך הגלובליזציה שנוצר בכל העולם בשנים האחרונות, היחסים בין בריטניה לבין מדינות המפרץ עלולים להפוך למתוחים ובמקום לקדם את שני הצדדים מבחינה כלכלית- הם עלולים ללכת כמה צעדים אחורה לכיוון הפוך מיחסים כלכליים ודיפלומטיים טובים.
מבוא
פרק 1: מדינות המפרץ הפרסי
פרק 2: תולדות היחסים בין בריטניה למדינות המפרץ
פרק 3: אי-הסדר של המערכת הפוליטית הבינלאומית והשפעת הגלובליזציה עליה
סיכום: היחסים בין בריטניה למדינות ה-GCC והשפעת הגלובליזציה עליהם ועל המערכת הפוליטית הבינלאומית
ביבליוגרפיה
