כאשר קאמי עוסק בשופטים או בשופט יש לראות זאת מעבר לתפקיד הידוע והמסורתי של שופט בתור אדם הברור מקרים מסוימים לפי לשון החוק המסוימת של המדינה שהוא חי בה. השופט, לפי תפיסתו של קאמי, משמש בתור מילה מקבילה לנעלה או לנשגב. הוא מדומה לאדם שיודע מה הדבר הנכון לעשות מבחינת אידאיות וערכים. בסיפור "הנפילה" אנו מתוודעים לסיפור שבו מובעת האכזבה מהאידאות של העבר ומן ההבנה כי הדמוקרטיות המתבססות על אגואיזם ותאוות בצע, הן צורות המשטר האנושיות ביותר. בשל כך הגיבור של הסיפור, קלמנס, מחליט לעזוב את מעמדו המקצועי ולהגר לאמסטרדם, שם הוא יהיה שופט מתוודה. כלומר הוא אדם שמכיר בחולשות שלו, מכיר באשמה האנושית הבסיסית ( ועל כך הוא מתוודה) וחש את עצמו נעלה ( שופט) משום הסיבות הללו (קאמי, הנפילה, 1956(.
דמותו של קלמנס מעידה רבות על הדרך קאמי רואה את דמותו של השופט. קלמנס חי בתור עורך דין בפריס. הוא עבד בתור מגן אלמנות ויתומים והוא מתאר את עצמו בתור דמות עליונה. כמו כן, כדרך אגב, הוא גם מתאר את עצמו בתור כזה שנותן הוראות לזרים ברחוב וחי את חייו רק למען הזולת ולא למען עצמו. למרות זאת הוא מתאר סיפור שבו הוא שמע צליל של קול גוף אשר פוגע במים.
