חברה מיליטריסטית הינה חברה שבה מעורבות הצבא בתחומי החברה והממשל הינה גבוהה, כאשר ערכים, התנהגויות ונורמות שמקורם בצבא לעיתים קרובות מאומצים גם בחברה האזרחים. בחברה מיליטריסטית, הצבא נחשב לגוף קריטי בחברה ואנשי הצבא לוקחים חלק בניהול המדינה ועיצוב החלטות אזרחיות, מדיניות חוץ ולעיתים גם פנים מנוהלים באמצעות תפיסות צבאיות כוחניות, התרבות המקומית מאמצת ערכים סמלים והתנהגויות מהצבא, והלך הרוח בחברה המיליטריסטית תמיד מוכן, חושב ומתכונן למלחמה (קימרלינג, 1993, עמ' 125-127, 131).
למשל, לאחר מלחמת העצמאות חיו בתוך שטח מדינת ישראל כ-160 אלף תושבים ערבים לצד 720 אלף תושבים יהודים. בשלב זה מדינת ישראל טרם הספיקה לפתח מערכת משפט, שלטון חוק וביטחון יציבים, ולכן המדינה אימצה במהרה את תקנות ההגנה שעת חירום 1945 שהתקיימו עוד בתקופת המנדט הבריטי. מדינת ישראל בחרה בין הייתר לאמץ מדיניות של ממשל צבאי - המותר לפי תקנות ההגנה שעת חירום, ולהחילו על הכפרים והערים הערביות בכדי להתמודד טוב יותר עם אתגרי הביטחון שהתקיימו מצד האוכלוסייה הערבית (קורן וגוטמן, 2017: 104-106).
מערכת הביטחון במדינה והן פוליטיקאים סברו כי ישנה נחיצות רבה לקיום ממשל צבאי כלפי האוכלוסייה הערבית וזאת מתוך מניעים דמוגרפיים וביטחוניים בעיקר. למשל, החשש כי האוכלוסיות הערביות שגורשו/עזבו את בתיהם במהלך מלחמת העצמאות יבקשו לחזור לכפריהם שכעת אוכלסו בקהילות יהודיות, כלומר הניסיון לשמור על רציפות טריטוריאלית יהודית. כמו כן עלתה הטענה כי הממשל הצבאי בישראל אפשר ליצור גבולות בטוחים מפני פלישה ערבית ממדינות שכנות ;(Degani,
מבוא
תשתית תיאורטית – מיליטריזם בישראל
הממשל הצבאי בישראל
השפעות הממשל הצבאי בישראל על האוכלוסייה הערבית
הדיון הממסדי והציבורי בעד ונגד הממשל הצבאי
סיום הממשל הצבאי
סיכום
ביבליוגרפיה
