קאסטות בהודו הינה התנהלות חברתית היסטורית הקיימת זה מאות שנים לפיה קבוצות אוכלוסיות משויכות למעמד חברתי היררכי מוגדר. ישנו דיון עתיק והיסטורי בנוגע למספר הקאסטות בהודו, אך כן ישנה הסכמה ממושכת כי קאסטת הדאלית, נחשבת לקאסטה החברתית הנמוכה ביותר וחבריה סובלים מנידוי חברתי, תופעת אפליות מגוונות, עוני, כינויי גנאי, אלימות והתעלמות שלטונית וחברתית ממצוקתם הממושכת (Darity, 2008, p. 457).
השיוך לקאסטת הדאלית, הוביל במהלך המאה ה-20 לעוררות מחאתית של מספר נציגים מהקאסטה שביקשו לשנות ולבטל את משטר הקאסטות. תהליך זה בוצע בעיקר במסגרת חקיקתית כאשר נציגים מהקבוצה לקחו חלק מרכזי בעיצוב החוקה ההודית בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20. בסופו של דבר החוקה ההודית, אכן קבעה על איסור אפליה, שוויון זכויות, ומתן זכויות לקבוצות מיעוט. כמו כן, במרוצת השנים, הודו חתמה ואשררה אמנות בינלאומיות בנושא זכויות האדם שעשויות להיות רלוונטיים בהחלט לנושא הקאסטות ומניעת האפליה. אמנות אלו כללו בין היתר את ההכרזה האוניברסאלית בדבר זכויות האדם של האו"ם – 1948; אמנת האו"ם בדבר ביעור כל הצורות של אפליה גזעית משנת 1965; אמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966; והאמנה לזכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות משנת 1966 (Constitution of India, 1950; U.N. 2020).
למרות כי בהודו ישנה תשתית חקיקתית נרחבת לשמירה על זכויות אדם, וכן תמיכה באמנות המתמקדות בנושא זכויות האדם, נידמה כי בפועל הדבר איננו משפיע רבות על מעמדם של האזרחים המשויכים לקאסטת הדאלית.
מבוא
1. רקע מקדים – זכויות האדם בהודו
2. פרק תיאורטי – חוקי זכויות האדם בהודו
3. מקרה מבחן - השפעת משטר הקאסטות על הדאליתים
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
