1. ליברליזם מול ריאליזם
א) שתי הגישות בחקר היחסים הבינלאומיים
הליברליזם מתמקד באינדיבידואלים. תושביה ואזרחיה של המדינה, הוא הנושא החשוב ביותר מבחינת אופי השלטון וצורת המשטר, מבחינת הפוליטיקה הפנימית, וגם מבחינת יחסי החוץ. גישה זו גורסת כי יש למעשה להגן על האדם הפשוט ("האזרח הקטן") מפני הכוונה של מוסדות השלטון הריבוניים, וזאת בשל העובדה שמתן כוח רב יותר לאותם מוסדות שלטון מהווה גזלת חירויות בסיסיות להן זכאי כל אדם מעצם היותו אדם מחד ואזרח או תושב המדינה מאידך. מבחינה אטימולוגית, עצם המילה נגזר מן המילה הלטינית 'ליבר' (liber), שפירושה "אדם חופשי" או "מי שאינו עבד".
לפי הליברליזם, התנהגות אנושית שלילית ברמת האינדיבידואל (בין אם ברמת ההתנהלות והאינטראקציות היומיומיות ובין אם ברמת הפשיעה והאלימות בין אדם לאדם), וברמת המדינה (לדוגמא מלחמה או אנרכיה) אינה דבר קבוע ובלתי נמנע, אלא תוצאה של התנהלות לוקה בחסר ופסולה של מוסדות השלטון הריבוני (Young, 2002, pp. 24-25).
2. יחסיות תרבותית
יחסיות תרבותית היא עיקרון לפיו, כאשר בוחנים את האמונות, הערכים, העקרונות ואורח החיים המקובלים בתרבות מסוימת, יש לעשות זאת מנקודת מבטם של בני אותה תרבות. גישה זאת מצאה עצמה משרתת את חסידי התיאוריה הליברלית (שהשתמשו בה, לגרסתם, בכדי להצדיק את המשך מדיניות האי-התערבות, מתוך כך שמדינה לא יכולה לשפוט את הנעשה במדינה אחרת בעלת תרבות זרה לה לפי אמות המידה והמוסר הסובייקטיביות המהוות קונבנציות ואקסיומות בחברתה) הגישה משרתת גם את חסידי התיאוריה הריאליסטית (הגורסת שיחסיות תרבותית היא למעשה הסיבה שתרבויות מסוימות לעולם לא תדענה כיצד ליישר קו עם אמות המידה והמוסר של המערביות המודרניות, ללא התערבות המערב) .
היחסיות התרבותית מציבה אתגרים בפני אלו המבקשים לגבש אמות מידה ומוסר ברמה הבינלאומית. לפי ביילין, אמות המוסר הבינלאומיות, כביכול, נקבעו מאז ומעולם באותו אופן כמו ההיסטוריה - בידי "המנצחים", שהיו השליטים של אותה תקופה. כדוגמא מובאים: הבבלים, המצרים, האשורים, היוונים והרומאים בתקופה הקדומה, והאמריקנים כיום. על כן, כיום, ה"מערב הנאור" הוא זה שמכתיב למעשה את המוסר הבינלאומי בכל הנוגע לזכויות האדם והאזרח.
3. הצעת מחקר: זכויות נשים במדינות עולם שלישי
המחקר יבחן את נושא זכויות האדם והאזרח של נשים במדינות עולם שלישי, תוך הבאת דוגמאות מיבשת אסיה ומיבשת אפריקה הצפונית, וממדינות מוסלמיות (דוגמת איראן וערב-הסעודית) ומדינות לא מוסלמיות (דוגמת הודו). תהיה התייחסות לתשתית התיאורטית של היחסיות התרבותית, והמחקר יבדוק את היחס לנשים במדינות הנידונות, בזיקה לאמנת זכויות האדם של האו"ם. אבחן גם את האופנים בהם זכויותיהן אינן נשמרות, ואת תפקידם של השלטון והחברה המקומיות (מבחינת דת ותרבות) ביצירת המצב. חשיבותו של הנושא עולה מחשיבותו הכללית של הדיון בזכויות האדם והאזרח, ומהעובדה כי מצבן העגום של הנשים במדינות העולם השלישי טרם נפתר, למרות היותו ידוע לקהילה האקדמית הבינלאומית, הפוליטית והציבורית כאחד.
