בתי מחוקקים הם אחד משלוש מעמודי התווך של שלטון דמוקרטי מערבי מודרני, לצד הרשות המבצעת והרשות השיפוטית. בית מחוקקים מוגדר כגוף שבו יש מחוקקים או חברים, המייצגים קבוצות שונות, הבוחנים סוגיות ציבוריות ונותנים הערכה לטובת הקהילייה הפוליטית מעבר לרשות המבצעת, על מנת לחייב אמצעים למדיניות ציבורית. לבתי מחוקקים יש שתי פונקציות מרכזיות: קביעת מדיניות וביקורת על הרשות המבצעת. ישנו וויכוח מתמשך בין חוקרים של דמוקרטיות לגביי שאלת מאפייניהם של בתי מחוקקים טובים ויציבים, אשר ישרתו את האינטרסים של הציבור שבחר בהם.
מטרת מחקר זו היא לבדוק את השפעתו של בית המחוקקים על היציבות הפוליטית של המערכת השלטונית. זאת באמצעות ניתוח של ספרות מחקרית, הדנה בתפקידיו של בית המחוקקים, הפעילות החקיקתית ויציבות פוליטית.
יציבות פוליטית משפיעה על הדמוקרטיה של המערכת הפוליטית והחברה הכללית כמו גם על יכולת המשילות של המערכת הפוליטית והיכולת ליישם מדיניות לטובת הציבור הכללי. חוסר היציבות נתפסים כמכשול משמעותי שעלול לעמוד בדרכה של המערכת השלטונית במדינה דמוקרטית. חוסר יציבות פוליטית מעיבה על פעילות בית הנבחרים ועל תפקוד הרשות המבצעת, ובסופו של דבר היא עלולה לפגוע ב״חוסן הלאומי״ של המדינה.[1] היא גם מעלה שאלות לגביי שיטת הממשל הקיימת, מחיר היציבות של השיטה, האמון של הציבור בנבחרי הציבור ובשיטת הממשל כמו גם ליכולת לקדם חקיקה ורפורמות ולבסס לגיטימיות של המערכת השלטונית.
על מנת לקיים את ההסדר הדמוקרטי, ניתן לצפות שנבחרי העם, הפועלים כחברים בבית המחוקקים, יגיעו לכדי הכרעות פוליטיות ולמדיניות ציבורית, אשר ישקפו את ערכיהם.
תקציר
מבוא
שאלת מחקר
השערת מחקר
מערך מחקר
סקירת ספרות
ביצוע המחקר
דיון ומסקנות
סיכום
ביבליוגרפיה
נספחים
