אירועי ה-11 בספטמבר קראו תיגר על סמליה של ארצות הברית כמעצמה גדולה, מנהיגת אומות העולם החופשי, שדגלה אז בחוסר התערבות צבאית יזומה. ממשלת בוש הבן, נשיא ארצות הברית באותה תקופה, הפגין חשדנות רבה כלפי ארגונים, מסגרות והסכמים בינלאומיים, ביניהם האו"ם ונאט"ו, שנועדו לפתח מעטפת הגנתית, דאז מפני הגוש הקומוניסטי-ברית המועצות, עבור מדינות החברות בו מפני סכנה לשלום הציבור (בן צבי, 2006; גולן 2014).
הצעת מחקר
ארגון נאט"ו (ארגון הברית הצפון אטלנטית- North Atlantic Treaty Organization) הינו ארגון בינלאומי למטרות הגנה שחברותיו הן: ארצות הברית, קנדה, בריטניה, צרפת, הולנד, בלגיה, לוקסמבורג, איטליה, נורבגיה, דנמרק, איסלנד ופורטוגל. בהמשך הצטרפו גם יוון, טורקיה, גרמניה וספרד. מיד אחרי נפילת התאומים, חברי נאט"ו הפעילו את סעיף 5 לאמנת הארגון הקובע כי מתקפה על אחת ממדינות הארגון פירושה מתקפה על כל המדינות יחד מעין ביטחון קיבוצי (Rupp, 2006).
נפילת התאומים הייתה הוכחה מוצקה לכך שגם ארגונים חזקים כמו נאט"ו לא יכלו להזהיר את הקבינט של ארצות הברית על הצפוי להתרחש, לאף גורם בכיר לא היה מידע או רמז שניתן היה דרכו למנוע את אירועי ספטמבר 2001 (Schmidt, 2006-07).
שאלת מחקר
אירועי ה-11 בספטמבר אם כן משקפים את חוסר יכולתה הצבאית של ברית נאט"ו, כארגון המבסס מערכת הגנה רחבת היקפים עבור חברותיה, להתמודד אל מול הטרור העולמי באמצעות מניעת התקפות אלה וסיכולן. במחקר זה ארצה לבחון את השפעת פיגועי ה-11 בספטמבר על תפקודה הצבאי של ארגון נאט"ו.
שאלת המחקר שלי היא: כיצד השפיעו אירועי ה-11 בספטמבר על ארגון נאט"ו מבחינת המעמד הצבאי שלו ויכולתו ליזום מתקפות מנע או מתקפות נגד כדי למנוע אירועים כאלה בעתיד? הדילמה הבולטת הנובעת ממחקר זה היא ברובה מתעסקת באפשרות לערעור מעמד הארגון. קיימים מחקרים רבים בתחום העוסקים בניתוח הארגון של נאט"ו לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר אך אני רוצה להתמקד על האופן שבו המערך הצבאי של הארגון בכלל, וחברותיו בפרט, משתנה בעקבות תמונת המצב.
