בשנות השלושים, הייתה מקובלת תיאוריית הריאליזם שראתה את המדינות כיחידות בודדות האירועים שהתרחשו בעולם באותה התקופה, בייחוד המלחמה הקרה בה נלחמו שתי המעצמות הגדולות, ארצות הברית וברית המועצות, הביאו למסקנה שהמדינות לא יכולות לפעול כיחידות בודדות והן מקיימות יחסי גומלין עם שאר מדינות העולם. תיאוריית הניאו ריאליזם החלה להיות רווחת ודיברה על מערכת בינלאומית, בה כל פעולה שמדינה עושה משפיעה על כלל המערכת ועל כלל המדינות הנמצאות בתוך המערכת הזו. (Brown & Ainley, 2009, pp.33-34). המלחמה הקרה הגיע לסף של רתיחה כאשר שתי המעצמות החלו במרוץ חימוש מקביל והגיעו עד לסף פריצתה של מלחמה גרעינית. מלחמה זו נמנעה בסופו של דבר כי שתי המעצמות הגדולות, על אף שהחזיקו בכוח רב, הבינו כי מלחמה גרעינית יהיו לה השלכות הרסניות לא רק עליהם ועל אוכלוסייתן, אלא גם על שאר מדינות העולם.
הנשק הגרעיני, עצם קיומו יוצר הרתעה. הכוח של הנשק הזה הוא בכך שמי שמחזיק אותו מודע ליכולת ההרסנית שלו ולכן נמנע מלהשתמש בו באמת. כאשר ישנן שתי מדינות יריבות, המחזיקות בנשק כזה מה שימנע מהן להשתמש בנשק היא הרתעה (הרכבי,2007, עמודים 222-223). שאלת הגרעין עולה גם בהקשר של איראן. האיום האיראני החל מבחינת ישראל והן מבחינת ארצות הברית, לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979, שהביאה להפלת השלטון הקודם שניהל יחסי ברית עם מדינות המערב. המשטר הפונדמנטליסטי שעלה באיראן שחתר במפורש להשמדתה של ישראל, יחד עם החתירה שלו להשיג יכולות גרעיניות הביא את כל ראשי ממשלות ישראל מ1993 להגדיר את איראן כאיום על מדינת ישראל.
מבוא
סקירה ספרותית
התפתחות העמותות בישראל
הגדרת המשתנים
שאלת המחקר
מתודולוגיה
דיון
סיכום
ממצאים
בביליוגרפיה
