בפרק הראשון מתוך הספר "לאומים ולאומיות", משנת 1994, הסוציולוג, הפילוסוף והאנתרופולוג, ארנסט גלנר מנסה לענות על השאלות: מתי לראשונה הופיעה הלאומיות ומהם התנאים להיווצרותה. הלאומיות היא עקרון פוליטי הטוען, כי היחידה הפוליטית צריכה להיות חופפת ליחידה הלאומית. זאת אומרת, יש קשר בין טריטוריה- אוכלוסיה- שלטון. במקרים מסוימים, בהם נפגע עקרון הלאומיות, מתעוררים כעס ורגש לאומי. רגישות גבוהה במיוחד מתגלה כאשר, שליטי המדינה מהווים מיעוט שלא שייך לאותו לאום כמו אזרחי המדינה.
מבחינה רעיונית, רגש הלאומיות הינו נעים והגיוני. אולם, כשאנוכיות אנושית ומשוא פנים משתלבות בו, הוא מזדהם ומזוהה כשלילי (דוגמת הפשיזם). סיבה נוספת, שרגש לאומי נחשב לפגם, היא שבפועל יש יותר לאומים מאשר שטח על פני כדה"א, ולא כל לאום יכול לממש את השאיפה למדינה עצמאית, אלא אם זה יבוא על חשבון לאום אחר. כתוצאה, רגש הלאומיות מייצר רגשי אלימות ואנטגוניזם ללאומים אחרים (גלנר, 1994).
הגדרת הלאומיות נשענת על שני המושגים- מדינה ולאום. המדינה, על פי וובר, היא מוסד או קבוצה של מוסדות העוסקים בכפיית סדר, ולה הסמכות להפעיל אלימות לגיטימית. קיומה של מדינה היא תנאי הכרחי, אך אינו מספיק, להופעת הלאומיות. בעיית הלאומיות עולה, כאשר לחברה אין מדינה. לאום, היום נחשב לתכונה מהותית של האדם, למרות שהיא אינה כזו. לאום ומדינה תלויים זה בזה, וכדי שאחד יתקיים גם השני צריך להתקיים. אך התהוותם של מדינות ולאומים הינה נסיבתית ובלתי תלויה אחד בשני. גלנר נותן שתי הגדרות זמניות ללאום: 1. הגדרה תרבותית (אובייקטיבית)- שני אנשים הם בני אותו לאום, רק אם הם שותפים לאותה תרבות. 2. הגדרה סובייקטיבית- שני אנשים הם בני אותו לאום, רק אם הם מכירים זה בזה כשייכים לאותו לאום (שם, 1994). זאת אומרת, האדם הוא שיוצר את הלאום.
