מערכת היחסים של ישראל ושל ארצות הברית היא מערכת יחסים אשר ידעה עליות ומורדות רבים. עד למלחמת העולם השנייה ולשואה אמריקאים בודדים התעניינו באפשרות של הקמת מדינת ישראל וברוב המקרים עשו זאת באופן שלילי[1]. אלמלא השואה והשינוי הגדול שהיא גרמה לדעת הקהל האמריקאי בנוגע לשאלה היהודית, יש להניח כי ארצות הברית לא הייתה תומכת בהקמת המדינה היהודית מאחר והיא ביקשה לחזק את הקשרים עם העולם הערבי. אחת הסיבות לכך שההכרזה על המדינה כן נתקבלה היא משום אותם "יחסים מיוחדים"[2].
ב-1962 הכריז הנשיא קנדי באופן רשמי כי לארה"ב יש "יחסים מיוחדים" עם מדינת ישראל. אך מה זה בעצם אומר? האם כל החלטה של ארה"ב נקיה מאינטרסים? או שמא דווקא ההכרזה על יחסים מיוחדים היא מעין סיפור כיסוי לאינטרסים האמריקאים? כלומר, מהו הגורם המשמעותי ביותר לקבלת ההחלטות האמריקאית כאשר היא נדרשת לקבלת החלטות כזו בנוגע למדינת ישראל. האם כאשר תהיה התנגשות בין האינטרס הלאומי של המדינה ובין הצרכים של ישראל אשר כביכול מעוגנים בתבנית היחסים המיוחדים יוכלו אותם היחסים להשפיע על קבלת ההחלטות האמריקאית?
על מנת לענות על שאלת המחקר אתאר ראשית את ספרות המחקר אשר עוסקת בשאלות של יחסים מיוחדים ושל האינטרס הלאומי. נושא זה נחקר רבות במחקר ואנסה לתאר אותו בקצרה על מנת להבין מבחינה תיאורטית את ההבדלים בין המונחים הללו. לאחר מכן אערוך סקירה של שלושה פרקים אשר יבחנו שני נשיאים בולטים של הממשל האמריקאי. הנשיא הראשון שלאחר מלחמת העולם, הארי טרומן, אשר בזמנו החלה למעשה המלחמה הקרה אשר עזרה לעצב את מערכת היחסים ואת האינטרס הלאומי של ארצות הברית בכלל ושל ארצות הברית עם מדינת ישראל בפרט.
מבוא
מתודולוגיה
פרק ראשון- תיאורטי יחסים מיוחדים מול אינטרסים אמריקאים
מערכת יחסים מיוחדים
אינטרסים לאומיים אמריקאים
פרק רביעי- היבט מדיני
הארי טרומן והחלטה על תכנית החלוקה
רונלד רייגן ותכנית רייגן
פרק שני- היבט כלכלי
הארי טרומן והענקת מלווה של 135 מיליון דולר
רונלד רייגן והסכם אזור הסחר החופשי
פרק שלישי היבט בטחוני
הארי טרומן והציות לאמברגו שהטיל האו"ם על ישראל
רונלד רייגן וההכרזה על ישראל כבעלת ברית עיקרית שאינה חברה בנאט"ו
דיון
סיכום
ביבליוגרפיה
