מאז יוני 2021, והכרזת שר החקלאות בישראל על ביצוע רפורמה בחקלאות, החלו החקלאים להתארגן ולפעול במחאה נגדה. את הרפורמה בחקלאות החליט שר החקלאות להעביר באמצעות חוק הסדרים, אשר מאפשר כפיית מדיניות גם ללא דיון ציבורי ושיתוף החקלאים בקבלת ההחלטות, בטענה שמדינת ישראל חייבת להתאים את המשק החקלאי לאילוצי השוק החופשי, למרות התנגדות צפויה של החקלאים השמרנים (צווייג, 2021).
זאת אינה מחאה יחידה. מחאות חקלאים מתקיימות במדינות המערב וארה"ב (Avans, 2019), אך גם באסיה ((Mallick, 2009) ובדרום אמריקה (Albertus &Kaplan, 2013). ברקע: תפיסת 'בורות החקלאים' כמסבירה את סירובם להתקדם אל אילוצי המאה ה 21, למרות הגידול הדמוגרפי, משבר האקלים העולמי, המשבר הכלכלי העולמי, וההכרח להתאים את החקלאות לתנאי השוק העולמי (Avans, 2009). זאת גם אינה המחאה הראשונה של החקלאים בישראל. הם מחו בשנת 2016 (בניהו, 26.2.16) וממשיכים במחאה עד היום.
הבעיה העולה מכאן, היא קיום מתח מובנה, בין אינטרסים לאומיים, לבין אינטרסים מגזריים. תרומה אפשרית של המחקר היא בזיהוי נקודת האיזון בין האינטרסים השונים, באופן שיספק את החקלאים (ויגרמו להם לפסיק את המחאה), ועדיין יאפשר למדינה להגיע ליעדים הלאומיים שקבעה לעצמה.
בישראל נכשלו, עד כה, הניסיונות להוביל רפורמה מקיפה בחקלאות וראוי לבחון את הסיבות לכישלון: האם השילוב, בין הטיעונים המרובים לקיפוח יחסי בהקשרים חברתיים, בירוקרטיים-פוליטיים, אידיאולוגיים ואישיים, הצליח לגבש לובי פוליטי-חברתי חזק שמנע את הרפורמה, או שהיו גורמים אחרים?
מבוא
סקירה תיאורטית
גישת הקיפוח היחסי – תיאוריה, עמדת החקלאים ותגובת הממשלות
2.מחאת חקלאים מקופחים נגד רפורמות בחקלאות
ב. חקר המקרה
המחאה נגד הרפורמה בחקלאות בישראל 2021 ומאפייני המוחים
מניעי המחאה
סיכום
ביבליוגרפיה
