שאלה 1
הגורמים העיקריים המשפיעים על מדינות בקביעת מדיניות החוץ הם:
1. מיקום גיאו-אסטרטגי- מיקומה של מדינה על מפת העולם, שכנותיה והמבנה הפיסי של מדינה יכולים להשפיע על מדיניותה. ארצות הברית יכלה להתפתח מבחינה כלכלית משום שאוקיינוסים מבדילים בינה לבין אסיה ואירופה, ושכנותיה הקרובות לא איימו עליה צבאית. כך גם בריטניה ניצלה את מיקומה המנותק מאירופה בכדי לברוח מהסכסוכים בין מעצמות היבשת. לעומת זאת מדינות גדולות בעלות מיקום אסטרטגי חשוב וגישה קלה(כמו סין), מהוות יעד טבעי לפלישות של מעצמות זרות. מדינות הנמצאות ליד מעצמות כמו מדינות אמריקה הלטינית או מדינות מזרח אירופה לשעבר, סובלות אף הן מתלות רבה במעצמות השכנות ובמדיניותן.
2. יכולות צבאיות- גם אם נאמר שכל המדינות שואפות להתפשטות גיאוגרפית או להשגת משאבי טבע ויעדים כלכליים מעבר לגבולותיהן, מדינות מוגבלות בשאיפותיהן על ידי כוחן הצבאי. רק מדינה בעלת יכולות צבאיות טובות יכולה להשתמש בכוח זה להשגת האינטרסים הלאומיים שלה. לכן מדינות נחותות מבחינה צבאית בעלות שאיפות להשגת עצמה פוליטית, משקיעות בבניית הכוח הצבאי שלהן.
שאלה 2
נפרט את שלושת הגישות העיקריות להבנת העוצמה:
הגישה המוסרית-
אומה מתקדמת לא יכולה לבנות את עצמה על כוח בלבד. לעתים, יש להקריב את האינטרסים הלאומיים על מזבח המוסר והאידיאולוגיה, שהם אלו שנותנים הצדקה לפעולותיה של המדינה. ככל שהאידיאולוגיה היא פלורליסטית יותר, היא מאפשרת ליותר ציבורים במדינה לתמוך בה ובכך לתת לגיטימציה להפעלתה של העצמה במקרה הצורך.
יש להעדיף את המוסר על אינטרסים במקרה של התנגשות. אין זה אומר שיש להימנע מהפעלת כוח, אבל יש לשקול זאת טוב, ולהפעיל סייגים על השימוש בו, למשל בכדי להימנע מהרג לא הכרחי של אזרחים חפים מפשע. שימור הנורמות המקובלות הוא חלק הכרחי מהיחסים הבינלאומיים, ותמיד עדיפה הדרך המדינית מאשר הצבאית לפתרון סכסוכים. הגישה המוסרית מתנגדת להצבת העצמה במוקד פעילותה של המדינה, ומציבה את הרצוי ולא את המצוי בליבת ענייניה של המדינה, ולכן היא נמצאת בהתנגשות עם הגישה הריאליסטית.
