מאז ומעולם חתר העולם לשלום בשתי דרכים עיקריות, הדרך הריאליסטית- המדגישה פתרונות צבאיים, והדרך הליברלית- המדגישה פתרונות מדיניים. כחברה בוועדה בינלאומית, על מנת להציג את דרכי הפתרון, של הגישות הריאלית והליברלית, למתח המתמשך בין ארה"ב לאיראן, תחילה עליי לבחון את האסטרטגיה של איראן וארה"ב.
הרפובליקה האסלאמית השיעית חותרת להשיג מעמד של מעצמה אזורית ולייצא את המהפכה השיעית למדינות אחרות. להנהגה באיראן יש אידיאולוגיה, הרחוקה מערכים ליברלים, המתנגדת להשפעה המערבית באזור, מתנגדת בחריפות לישראל ושואפת להיות מדינת מופת אסלאמית. על מנת להשיג מטרות אלה, האיראנים משקיעים משאבי ענק כדי לרכוש יכולות צבאיות וגרעיניות. השגת יכולת גרעינית, מבטיחה לאיראן מעמד של מעצמה אזורית מובילה, ויוצרת הרתעה כנגד התערבות חיצונית ומדינות האזור.
התעצמות איראן ופרויקט הגרעין שלה, יוצרים חוסר ביטחון אצל כל מדינות האזור בכלל, ואצל ארה"ב וישראל בפרט. ההנחה היא ששאיפה וחתירה לבניית עוצמה צבאית רבה ע"י מדינה אחת, מצמיחה תחרות המניעה מדינות למרוץ חימוש גרעיני אזורי. תהליכים אלה מגבירים את העוינות ומפחיתים את הסיכוי לצעדים בוני אמון וביטחון.
האסטרטגיה של ארצות הברית, מדגישה את הצורך למוכנות צבאית כדי להרתיע מפני שימוש בנשק גרעיני, ביולוגי או כימי, כנגד ארה"ב, כוחותיה ובעלות בריתה. ארה"ב מצהירה על אסטרטגיית מעורבות, על היכולת ללחום ולנצח בו זמנית בשני סכסוכים אזוריים, מוכנות כוחותיה להשתתף ביעילות בפעולות רב צדדיות לאכיפת השלום, שמירת השלום ומתן סיוע הומניטארי, וטיפוח ערכים דמוקרטיים ושמירת עליונות טכנולוגית.
