סנקציות כלכליות (economic sanctions) הן פעולות ענישה כלכליות היזומות על ידי שחקן עולמי אחד כנגד שחקן עולמי אחר במטרה לשלול ממנו את התועלות שבקשרים כלכליים, כגון: הפסקת הסחר או ניתוק קשרים פיננסיים. לדעתי, סנקציות כלכליות הינן יעילות במידה מועטה. לצורך ביסוס חוות דעתי כאמור, אתייחס ראשית להפקת הלקחים מהסנקציות שהופעלו על דרום אפריקה במחצית השנייה של שנות ה-20. במהלך שנות ה-20 החלה מדיניות האפרטהייד של ממשלת דרום אפריקה לספוג גינויים שהלכו וגברו מצדם של האו"ם ושל הקהילה הבינלאומית. בהדרגה דרום אפריקה מצאה את עצמה מבודדת מהעולם הבינלאומי ואף נגזרו עליה סנקציות כלכליות שונות כגון: אמברגו על סחר בנשק, החרמה ממוסדות בינלאומיים והחרמה באירועי תרבות וספורט. בנוסף ללחץ זה, היה גם לחץ פנימי מצדם של הרוב השחור והאופוזיציה הליברלית שנמשכו והתעצמו במהלך שנות ה-70 וה-80. בסוף שנות ה-80 הוחרף המצב בדרום אפריקה לכדי "מצב חירום" תהליך שהוביל להחרפת הסנקציות הבינלאומיות כנגד דרום אפריקה ולקריאה לקבוצות דתיות להחרמתה. לאור כל זאת, בשנות ה-90 שלטון האפרטהייד נכשל והתבצעו לאחר מכן בחירות דמוקרטיות. אומנם, לסנקציות הכלכליות במקרה כזה יש חלק מהפלת השלטון האפרטהייד אולם לדעתי, מדובר במקרה קיצון. המונח אפרטהייד שנטבע על ידי השלטון כמונח ניטראלי ותמים לכאורה הפך להיות מילת גנאי נרדפת לגזענות שיטתית, לאפליה ממוסדת ולשלטונו של מיעוט על רוב תוך התעלמות מזכויותיו הבסיסיות והטבעיות, כך שכישלונו היה צפוי מראש.
