אילוז טוענת כי האוכלוסייה היהודית ממוצא ספרדית/ מזרחית, המהווה יותר מ- 50% מהאוכלוסייה היהודית בישראל, סובלת מאפליה עדתית חריפה. אפליה זו באה לידיה ביטוי ביחסם מתנשא של יהודים ממוצא אשכנזי כלפי יהודים ממוצא מזרחי, המבטא את תפיסתם את היהודים המזרחים כמי שנחות מהם ופרימיטיבי ביחס אליהם. זאת, על אף על אף שהיותם חלק מאותה קבוצה אתנית, דתית ולאומית (אילוז, ע"מ 2).
האקדמיה היא אחת מארבע אבני היסוד עליהן מבוססת דמוקרטיה ליברלית. תפקידה של האקדמיה הוא לייצר כשרונות בתחומי האקדמיה השונים, ולתת הכרה פומבית בכשרונם האקדמי. זאת, ללא אפליה על רקע מגדרי, אתני או דתי. אילוז טוענת כי האקדמיה בישראל מועלת בתפקידה, ובמקום לפתח כשרונות בתחומי הדעת והרוחה שונים, ללא כל אפליה, היא למעשה מנציחה את אי השוויון והאפליה בין אשכנזים למזרחיים, ומנציחה את האתוס האשכנזי לפיו המזרחיים נחותים מהם. העדפת הדומה וה"קרוב" חברתית באה לידי ביטוי על ידי הדרתם של אנשי אקדמיה ממוצא מזרחי מהוועדות האקדמיות הקובעות מי ראוי לקבל פרסים, וכפועל יוצא מכך, גם מקבלת הפרסים עצמם. בכך, מנציחה האקדמיה הישראלית את הבוז התרבותי הקיים כלפי מזרחיים וממשיכה לטפח את הרעיון לפיו המזרחיים נחותים מבחינה תרבותית ואינטלקטואלית, ולא ראויים לתגמול (אילוז, ע"מ 3)
אילוז טוענת כי הניכור של האוכלוסייה האשכנזית כלפי המזרחיים, כפי שבא לידי ביטוי באקדמיה, מנוצל על ידי הימין הפוליטי בישראל ועל ידי מנהיגים פוליטיים, שערכי הדמוקרטיה אינם בראש מעיינם, על מנת לייצר כוח פוליטי.
