הקשר בין הבוחרים לפוליטיקאים התקיים בעבר דרך מוסדות המפלגה בעיקר. אך כיום, עם התקדמות הטכנולוגיה, מאפשרים אמצעי התקשורת ההמוניים היכרות אישית עם פוליטיקאים רבים, כאשר האחרונים, ביחד עם מפלגותיהם, עושים שימוש רב בכלי התקשורת. הבוחרים מעדיפים כיום את אישיותם של הפוליטיקאים על פני מוסדות פוליטיים, ומכאן, שכלי התקשורת בעשורים האחרונים השתלטו על תפקיד המפלגות כגורם אשר מארגן ומעצב את מסע הבחירות, שהפך לעניין תקשורתי הרבה יותר מאשר מפלגתי.[1]
בשנות השישים של המאה העשרים עלה כוחה של הטלוויזיה, אז החל עידן חדש בתקשורת הפוליטית, כאשר יותר ויותר אנשים נחשפו לשידורי הטלוויזיה והפכו עקב כך לפתוחים יותר לשינוי עמדותיהם המפלגתיות.[2] עם כניסתו של גורם חדש לקראת סוף המאה העשרים, האינטרנט, אמצעי המאפשר קבלה והעברה של מידע בלא צורך בכישורים מיוחדים או במשאבים כלכליים רבים, מתקיים מרחב ציבורי חדש, אשר מאפשר לציבור לקבל מידע לפי בחירתו ולהגיב עליו ללא תלות בזמן או מקום.[3] בעקבות התפתחות טכנולוגית זו, דרכי המעקב אחר הפוליטיקאים משתכללות, כאשר הציבור נחשף למידע זמין אודותיהם, יכול לעקוב אחר פעילותם באמצעי תקשורת שונים ולבחור את דפוסי ההשתתפות הפוליטית שלו.[4]
