מטרתה של עבודה זאת היא לבחון באיזה מידה נשמרות זכויות האסורים והעצירים בישראל.
אסורים הינם אנשים שנשפטו בבית-המשפט, נמצאו אשמים ונידונו למאסר לתקופת זמן קצובה, לעומת זאת עצירים הינם אנשים שנעצרו בחשד לביצוע עבירה כלשהי וטרם נקבע גזר הדין בעניינם.
ההתייחסות לנושא של זכויות האסירים החלה להתפתח במאה ה-18 במקביל להתפתחות המודעות לנושא זכויות האדם אשר זכויות האסיר מהוות למעשה חלק ממנו.
בישראל בשונה ממרבית המדינות המערביות אין חוקה, לכן ההכרה בזכויותיהם החוקיות של האסירים היא על-פי שני חוקים – "פקודת בתי-הסוהר" ו"חוק המעצרים" ושני מסמכי תקנות – "תקנות בתי הסוהר" ו"תקנות המעצרים. ב-1992 אושר חוק יסוד – "כבוד האדם וחירותו", אשר גם הוא משפיע על זכויות האסירים.
העבודה כוללת:
מבוא
סקירת ספרות
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
