פתיחה
עבודה זו ננתח את תנועת גוש אמונים בהיבטים סוציולוגיים ואנתרופולוגים לצורך למידה על הקונטקסט ההיסטורי שהביא להקמת תנועת גוש אמונים ועל מפת יחסי הכוחות והנרטיבים הקיימים בתוך החברה בישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה בשנת 1973. בתחילת העבודה נציג את תנועת גוש אמונים שהוקמה על רקע ניצחון מדינת ישראל במלחמת יום כיפור והחשש שעלה מפני החזרת שטחי ארץ ישראל שנכבשו במלחמת ששת הימים כחלק מהסכמי הפסקת האש שהתגבשו מול צבאות סוריה ומצרים. נציג את הנרטיב של הארגון שמתמקד בתנועה דתית ומשיחית שרואה את רעיון הישיבה בארץ ישראל כחלק מתהליך הגאולה. בנוסף, נציג את הרקע להקמתו כתגובת נגד לממשלה שדנה בהחזרת שטחי ארץ ישראל לאחר מלחמת יום כיפור. כמו כן, נבחן אם תנועת גוש אמונים נמצאת בדוח שיח עם ארגונים שונים. ממצאי החוקרים עולה כי תנועת גוש אמונים מאופיינת כתנועה שהינה מבוצרת בעמדותיה האידאולוגיות ללא שיח עם אידאולוגיות אחרות ששררו בקרב ארגונים אחרים כמו תנועת שלום עכשיו ומפלגות שחיקו אידאולוגיות חרדיות כמו תנועת המפד"ל שהביאה לאכזבה מהתנועה ולהקמתה של תנועת גוש אמונים. בפרק השני, נראה כי תנועת גוש אמונים מהווה יצירה חדשה במרחב הפוליטי, חברתי, תרבותי מפני האורתודוקסיות המסורתית שהבחינה בין קודש לחול. תנועת גוש אמונים ראתה את החול כחלק מתהליך הגאולה וחלק בלתי נפרד מהדתיות. התנועה ביקשה ליצור תנועה בלתי מתפשרת על ערכים דתיים ועל ערכי ארץ ישראל השלמה.
