מחקרים מעידים כי במדינת ישראל קיימים פערים משמעותיים ברמת ההישגים הלימודיים של מזרחים ואשכנזים בהשוואה לקבוצת הרוב היהודית במדינה – אשכנזים (אדלר ובס, 2009; שפרמן, 2007). למשל, למשל, נתוני סקרים מעלים כי ייצוגם של מזרחים באוניברסיטות ומכללות עדיין ו נמוך בהשוואה לשיעורם באוכלוסייה (שפרמן, 2007). בדומה לכך, בעוד ששיעורי הלמידה של תלמידים יהודים מתקרבים למאה אחוז, במגזר הערבי השיעורים נמוכים ועומדים על כ - 86% בממוצע. בנוסף, מחקרים מעלים כי ההישגים של בני המגזר הערבי במבחני המשוב הארצי בחינוך היסודי נמוכים בהשוואה לרמת ההישגים של התלמידים במגזר היהודי (אדלר ובס, 2009). זאת ועוד, במחקר שנערך לפני כעשור, וייסבלאי (2009) מצאה כי שיעורי הזכאות לבגרות במגזר הערבי נמוכים ב 20%- עד 30% משיעורם במגזר היהודי.
כחלק מניסיון להסביר את פערי ההשכלה בין חברי קבוצות אתניות שונות בישראל, חוקרים מציניים כי חברי קבוצות אתניות נוטים לסבול ממצב סוציו – אקונומי נמוך של הורים, שיעורי אבטלה גבוהים יותר ורמת השכלה נמוכה בהשוואה לחברי קבוצות חזקות בישראל (אדלר ובס, 2009; וייסבלאי, 2009). על רקע פערים כלכליים והשכלתיים המתוארים לעיל, נקודת הזינוק של בני מיעוטים נמוכה יותר ורבים מהם נדרשים חלק ניכר מזמנם לשילוב ותמרון בין עבודה ללימודים (שפרמן, 2007). לראיה, מחקרים מעידים כי רקע חברתי-כלכלי נמוך קשור באופן מובהק אי-התמדה בלימודים.
1. תקציר
2. מבוא
4. שיטה
5. תוצאות
6. דיון
7. ביבליוגרפיה
8. נספחים
