לצורך עבודה זו בחרתי להשתמש בטקסט "בוקר חדש עולה על בית לוינשטיין" מתוך הבלוג Seat Down Comedy של דני גרמייז. אני לא אתאר את נושא הטקסט מאחר שבמסגרת הניתוח שיובא בהמשך העבודה ישנו צורך בתימצות וזיקוק התוכן של הטקסט, ולכן אני אנסה להימנע מחזרה מיותרת של מידע, ביחוד בהיקף הקטן של עבודה זו. כן אני רוצה לציין שבחרתי במסמך זה מבין המקורות האפשריים באופן מיידי אחרי הקריאה הראשונה בו. הטקסט עורר בי רגשות חזקים שלקח לי זמן מה לפענח: שילוב של הלם, רחמים ותדהמה מהסיטואציה המתוארת לצד הערכה והתפעלות מהכתיבה הישירה ובלתי מתנצלת של גרמייז על נושא זה, המודעות שלו ועצם היכולת והאומץ שלו לכתוב על החוויות האלו.
לניתוח הטקסט בחרתי שני סוגי ניתוח מתוך המודל המרובע שמציאות ליבליך ואחרות (2010) במאמרן: 1) גישה תכנית לטקסט השלם, ו-2) גישה צורנית לחלקים. הבחירה דווקא בשני סוגי ניתוח אלו נובעת מניסיון מכוון ומודע לכלול בניתוח התייחסות מירבית לכל אחד משני המימדים הקיימים: הוליסטי– קטגוריאלי, ושלם- חלקים).
בהתאם לעקרונות המוצגים על ידי ליבליך ואחרות (2010) עבור ניתוח שכזה, בשלב ראשון יש לנסות לנסח במשפט אחד או שניים את התוכן של הטקסט. סיכום הולם ומתמצת לטקסט יהיה "תיאור החוויה של משותק המאושפז בבית לוינשטיין דרך תיאור בוקר טיפוסי במחלקת האשפוז: ההתנהלות סביב העיכול והיציאות של המטופל, היחס למטופל כאובייקט ולא כסובייקט והתחושות של המאושפז בכל החוויה הזו". ניתן לסכם את הטקסט גם באמצעות הצגת המטרה שלו.
