יחסי מזרחים-אשכנזיים
החברה בישראל, כמדינת הגירה, הינה חברה הטרוגנית המאגדת בתוכה קבוצות אתניות, דתיות ולאומיות שונות. תהליך ההתחברות של הקבוצות המגוונות האלה הוא תהליך מורכב ורצוף מתחים ועימותים. במשך שנים ארוכות, בטרם קמה המדינה ואחרי שקמה, הייתה החברה היהודית מלוכדת במאמץ ליצירת חברה ומדינה לעם היהודי. במסגרת זו עוצבה זהות משותפת לחברי הקבוצה היהודית בישראל והתגבשה מדיניות של "כור היתוך" או "מיזוג גלויות". בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, הפעילה המדינה מנגנונים רבי עוצמה שהיו אמורים להתיך את הזהויות הנפרדות של הקבוצות השונות ולצקת תחתן זהות קבוצתית הומוגנית אחת, בדמותה של הקבוצה ששלטה באותה עת במנגנוניה הפוליטיים והתרבותיים של המדינה. זהות משותפת זו דחקה לשוליים את רכיבי הזהות הפרטיקולריים של הקבוצות השונות בחברה היהודית, ובם המזרחיים. כלומר, החברה הישראלית התאפיינה במגמות צנטריפוגליות חזקות שביקשו ליצור האחדה תרבותית תוך סובלנות מועטה לריבוי תרבויות (מנדלסון-מעוז, 2009).
העולים החדשים המזרחים נדרשו לעבור תהליך של דה-סוציאליזציה שבמסגרתו ישילו מעליהם מנהגים תרבותיים מסורתיים "נחשלים" ובמקביל לו, תהליך של רה-סוציאליזציה שבו יאמצו להם מערכת ערכים שנתפסה כמערבית, כדי "להתקדם" ולהיות שווים לאשכנזים. התרבות הישראלית ההגמונית בשנות קום המדינה ועשרות שנים לאחר מכן הייתה אשכנזית במובהק. גם התרבות הגבוהה, וגם התרבות הפופולרית (לביא-דינור וקרניאל, 2015).
בעוד חוקרים כמו ליסק (1999) טוען כי מדיניות הקליטה כלפי המזרחים הייתה בלתי מודעת ונבעה משאיפה לאחדות ולסולידריות, מהצורך ביצירת חברה אחידה ותרבות מגובשת הרי שחוקרים כמו שנהב וחבר (2002) ושוחט (2005) טוענים כי הפערים בין האוכלוסייה הוותיקה האשכנזית-חילונית לבין המהגרים המזרחים מייצגים יחסי דיכוי קולוניאליסטיים ופוסט קולוניאליסטיים בין העולם הראשון לעולם השלישי.
פתח דבר
מבוא
ניתוח ייצוג המזרחי בקולנוע על פי התיאוריה הפוסט הקולוניאלית והפוסט לאומית
מסקנות
רשימת מקורות
