חלק א׳
קריאה של הטקסט המרכיב את סעיף זה, ובוודאי של חלקו הראשון, העוסק בפערים הברורים בין מזרחים לאשכנזים, עשויה להיות מטלה מבלבלת. מצד אחד, מצבם הסוציו-אקונומי של בני עדות המזרח, לרבות איכות מערכת החינוך באזורי הפריפריה, בהם קהילות רבות מתגוררות, הופכות נתונים אלו להגיוניים וצפויים. עם זאת, במידה רבה, הם סותרים את עבודת מחקרו של הישראלי, המציג במידה רבה, התנהגות וסגנון הורות ׳מפצה׳, בקרב עדות המזרח. שכן, בעוד שבני מעמד הביניים דוחפים את ילדיהם לכדי השכלה, באופן ׳טבעי׳, על ידי יצירת תרבות המקדשת את הרעיונות העומדים מאחורי ההשכלה, אם למטרות תועלתניות ואם לכאלו תרבותיות וערכיות, בני עדות המזרח, בדור השני (לו הורים שהגיעו בקיבוץ גלויות, וילדים שנולדו בארץ כמובן), רואים בילדיהם ׳פרויקט׳, בשבילם במידה רבה את ׳מקריבים׳ את חייהם (אם בעבודה מאומצת, עבודות שניות או הקרבת צרכים כלכליים אישיים לטובת הילדים) לצורך יצירת התנאים אשר יאפשרו לו להשתמש בהשכלה ככלי אשר יאפשר לו לנוע (מתוך ׳ניעות׳, או מוביליות) מעלה במדרג הסוציו-אקונומי. על כן, במבט ראשון, כמו עולה, כי הקרבה זו כלל לא משתקפת מתוך הכתבה בעיתון הארץ, והנתונים המוצגים בה.
חלק ב׳
שאלה מס׳ 1
המשך הקריאה מתוך הנתונים העולים מתוך כתבת ׳הארץ׳, מעלה, כפי שמצטייר גם מהשאלה, כי הפערים המתרחבים בין מזרחים לאשכנזים, כמעט כפול בקרב גברים, לעומת מצבם של הנשים. עם זאת, באמצעות עיון בחומרי הקורס בנושא, עולה כי למעשה נתונים אלו שעלו בכתבת הארץ, רק מאוששים את הידוע, ואת המגמות הנכונות למציאות המערבית, בין היתר גם בישראל. כדי להבין לעומק את העומד מאחורי השיפור המתמשך בהשכלתם של נשים, חשוב להתייחס למספר תופעות סוציולוגיות וחברתיות רחבות יותר. כאלו העוסקות בשינויי עומק בחברה המערבית, כמו גם הישראלית, במעמדה ובשיח על המגדר הנשי, וכאלו העוסקות באי התאמתו של המגדר הגברי למציאות החינוכית.
