עבודה זו עוסקת באופן בו נשים המתאמנות בקרוספיט תופסות את ההשתתפות באימוני הקרוספיט בהקשר של מגדר, ייצוג עצמי ותפיסות של נשיות מול גבריות. העבודה יוצאת מנקודת הנחה התופסת את הקרוספיט כענף ספורט גברי ומתוך עמדה זו מבקשת לבחון מה המוטיבציה של נשים לעסוק בענף ספורט זה.
ראשית, יש להבין מה זה קרוספיט ואת הייחודיות של אימונים אלו. הגדרה טובה לקרוספיט היא שמדובר ב"אימון פונקציונלי, מגוון ואינטנסיבי, המשלב את כל מרכיבי הכושר הגופני תוך שימוש באלמנטים ובציוד מעולם הרמת המשקולות, התעמלות מכשירים והתעמלות קרקע. בניגוד למסגרות כושר קונבנציונליות, בקרוספיט לא עוסקים בפיתוח גוף אלא בכושר גופני ברמה גבוהה ביותר"[1].
קרוספיט כשיטת אימון הפך לאחד הטרנדים הבולטים בתחום הכושר והבריאות בעשור האחרון. מדובר לא רק בתכנית אימונים, אלא בתעשייה עולמית של מיליארדי דולרים הפונה לאוכלוסיות רבות וחוצה מגזרים, גילאים ותרבויות (Dawson, 2015). השיטה נוצרה על ידי גרג גלסמן, מתעמל ומאמן כושר אמריקאי, בשנת 2000. גלסמן עבד כמאמן כושר של שוטרים והוא שאף ליצור תכנית אימון כוללת שתתאים לצרכי השוטרים[2]. על פי דאוסון, מוטיבציה נוספת של גלסמן נבעה מהרצון שלו "לדחוף את הגוף שלו לקצה" (Dawson, 2015:3).
הקדמה
תוכן עניינים
מבוא
פרק 1: סקירת ספרות
1.1 ספורט ומגדר
1.2 תפיסות מגדריות בקרוספיט
1.3 השפעה של השתתפות באימוני קרוספיט על תפיסת הגוף של נשים
1.4 המוטיבציה ומניעים להתאמן בקרוספיט
1.5 תחושת קהילה ומאפיינים נוספים של הקרוספיט
פרק 2: מתודולוגיה ושיטת מחקר
2.1 שיטת המחקר
2.2 כלי המחקר
2.3 אוכלוסיית המחקר
פרק 3: ממצאים ותוצאות
3.1 רקע דמוגרפי
3.2 רקע ספורטיבי
3.3 מניעים וסיבות להשתתף באימוני קרוספיט
3.4 תפיסות בנוגע למגדר
3.5 יחס הסביבה
פרק 4: דיון ומסקנות
פרק 5: סיכום
פרק 6: ביבליוגרפיה
פרק 7: נספחים
