חיבור קצר זה יבקש לתאר את תופעת הגירושין ולמנות סיבה אפשרית אחת לכך שכמות הגירושין אשר מאפיינת את העולם המודרני עולה בצורה משמעותית מן העבר ומשנה את הסדרים הקלאסיים של התא המשפחתי של העבר כפי שהוא היה במשך שנים רבות.
הטענה המרכזית של החיבור היא כי נישואין הומוגמיים מועדים פחות לגירושין מאשר נישואין שהם לא הומוגמיים. נישואין הומוגמיים הם נישואים בין אנשים בעלי אותם מאפיינים סוציולוגיים. בני הזוג ההומוגמיים הם בני זוג שנוטים לבחור את בני הזוג שלהם לפי דמיון סוציאלי, כלומר רקע חברתי, כלכלי, דתי או השכלתי זהה. לכן הטענה המרכזית של עבודה זו היא כי כאשר יש דמיון מן הסוגים שתוארו לעיל, הסיכוי להתגרש הוא נמוך יותר מאשר זוגות שאין להם התאמה הומוגמית.
שינויים במוסד הנישואין בעשורים האחרונים
מושג האהבה הרומנטית הוא מושג יחסית חדש אשר החל בעת החדשה. לפי כן מושג המשפחה כלל בעיקר את נושא המחויבות ואת הרצון המשותף ליצור חיים משותפים טובים אולם הוא לא בא לידי ביטוי כאהבה רומנטית כפי שאנו מגדירים אותה כיום. למרות זאת לאורך מאות שנים מוסד הנישואין נתפס בתור מוסד בלתי ניתן לפירוק במרבית חלקיו של העולם. בני הזוג היו אחראים על גידול הילדים כאשר האם היא הדמות המרכזית בגידולם ( גידנס, 2013). מציאות זו הביאה לקיום של הנורמה שקיימת מוגדרת בחוק בתור "חזקת הגיל הרך".
