שאלה 1: תודעה כוזבת היא מונח המתאר הבנה שגויה של המציאות החברתית. רעיון התודעה הכוזבת מקושר לקארל מרקס, על אף שלא הוא הגה את המונח ואף לא עשה בו שימוש, והוא עוסק בכך שקיימת אי התאמה בין האינטרס שלנו לבין מה שהתודעה שלנו מכירה ויודעת. על פי מרקס, במידה מסוימת, דיכוי נעשה על ידי המדוכאים במערכות כוח אשר פועלות על עצמן (מן פרדוקס העבד המאושר)[1], ועל מנת לשנות את המצב יש צורך בשינוי התודעה מלמטה. הכותב ניסים מזרחי (מזרחי, 2017), מפנה לכך שאוכלוסיות מודרות ומוחלשות, שאמורות לחבק שיח ביקורתי, ממשיכות להימנע מלאמץ אתוס ליברלי (כמו למשל שחורים בארה"ב, מזרחים מהפריפריות בישראל ופועלים בצרפת).[2] חשוב להבין, כי על פי התפיסה של מרקס, לא כל החברה לוקה בתודעה כוזבת, מדובר בעניין מעמדי. בני המעמד העליון, הם אלו שיוצרים את התודעה הכוזבת על מנת לשמר את מעמדם, ומאכילים בו את בני המעמד התחתון במה שנקרא - "אופיום להמונים".
לדידו של מרקס, אילו בני המעמד התחתון היו מבינים שהם מצויים בתודעה כוזבת, הם היו מתמרדים ומנסים לשנות את מצבם. אחת הדוגמאות שממחישות את עניין התודעה הכוזבת על פי מרקס היא דוגמת הקניין הפרטי.
שאלה 2: הגישה של מרקס מתכתבת עם גישת הסוציולוגיה של החשד. גישה זו של החשד, מנסה להבין את המשמעות האמיתית שעומדת בבסיסו של כל טקסט ואת המסרים הסמויים שנמצאים על פני השטח (מזרחי, 2017). הגישה סוברת כי פרט לסוציולוגים, רוב האוכלוסייה לא מבינה את המציאות בצורה הנכונה. על פי הסוציולוגים של החשד, המציאות היא כפי שהיא נצפית על ידם בלבד, היתר חיים בתודעה כוזבת. על פי הגישה, אדם שלא מיישר קו עם תפיסת המציאות של הסוציולוגיה של החשד, לא מבין אותה. הסוציולוגיה של החשד מניחה שכאשר בני אדם מתנהגים בצורה מסוימת, הם בעצם חיים בתודעה כוזבת – ובמילים אחרות, כל אופן הפעולה של בני האדם מובנה על בסיס מוסדות חברתיים אשר מובלים על פי בעלי אינטרס בודדים במספרם.
