מאמר: "מרחב בטוח", מאת גילי הרטל, יוסי דוד וליטל פסקר, כתב העת מפתח – כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, גיליון 8/2014, ע"מ 97-124, מרכז מינרבה למדעי הרוח.
מבוא
אנשים שנחשבים לשונים חברתית מבחינת זהותם המינית, מתמודדים עם קשיים חברתיים מורכבים, ובהן דחייה והדרה חברתית ומשפחתית, והיעדר מקום בטוח שיאפשר להם ביטוי עצמי ותהליך גיבוש אישי. אחד הפתרונות הקיימים לקשיים אלו הוא ה"מרחב הבטוח". פתרון זה המציע מקום בטוח ומקבל, פיסית ונפשית, המאפשר ביטוי עצמי, ואינטראקציה חברתית עם קבוצת השווים והדומים, תחת חוקים מוגדרים מראש. המאמר שסיכמתי, מקיים דיון מחודש במשמעות המושג "מרחב מוגן", ומציע משמעות חדשה ומשופרת למושג זה תוך התייחסות ביקורתית לפרקטיקות ההקמה של "מרחבים מוגנים" בקהילות פמיניסטיות להט"ביות וקוויריות; תיאור הכשלים החוזרים במימוש מרחבים אלו; והצעת פרשנות אלטרנטיבית למונח ה"מרחב המוגן" ולדרך הראויה לכינון ומימוש מרחב שכזה.
הגדרה מושגית: "מרחב בטוח" הינו פתרון לנשים ולא. נשים הסובלות מאלימות, בשל חריגותן מהנורמות ההטרו-נורמטיביות. מרחב זה מציע מקום פיסי פתוח ומקבל, זמני או קבוע, המאפשר ביטוי מלא לשוהים בו ללא חשש מאלימות, תוך הכלה תרבותית, מתן אפשרות ליצירת מציאות אלטרנטיבית והקניית כלים להתמודדות עם דיכוי ואלימות מהם הם סובלים במרחב הציבורי. מטרתו של מרחב זה הוא לאפשר לשוהים בו הרגשת "בית" כנרטיב: הרגשת ביטחון ומקום מקלט מן הסביבה החיצונית העוינת, שבו השוהים יכולים להיות מי שהם באמת. המרחב הבטוח הינו מושג יחסי ביחס לנוכחים, למקום, לזמן ולהקשר בו הוא מתקיים.
