הסוגייה הסוציולוגית אותה בחרתי לחקור היא השפעת משבר הקורונה על נשים בשוק העבודה.
סוגיות חברתיות חדשות צצו בעקבות משבר הקורונה, סוגיות כמו חינוך מרחוק, התגברות סכסוכים במשפחה, אלימות, פערים באוריינות דיגיטלית בקרב הדור השלישי, דיכאון, חרדות, בדידות ועוד. אחת מהן היא סוגיה חברתית שאינה זרה לנו- הנשים שעבדו קשה כדי להיכנס לשוק העבודה, וכעת הוצאו ממנו בלית-בררה. כפי שאני רואה זאת, משבר הקורונה השפיע לרעה על נשים בשוק העבודה, וגרם לנזק אולי בלתי הפיך.
התמשכות מלחמת העולם הראשונה וגיוס הגברים לתקופה ארוכה ללחימה בחזית, דחפה נשים מבריטניה ומארצות הברית להיכנס לתחומי עיסוק גבריים בצבא ובמשק. בתחום הצבאי, הוקם חיל עזר של נשים והן החלו לשרת בו ולשמש כאחיות בצבא, נהגות אספקה ואמבולנסים, וכן איישו תפקידים בתזמורת צבאית, תפקידי מנהלה, עבודות פקידות, תחבורה ציבורית וטיפול בפצועים שבעורף. (רזי, ת. 1998: 1). אלו היו צעדים תקדימיים עבור נשים בכל העולם. מאז, נשים הן חלק משוק העבודה. נשים נמצאות במגזר הפרטי והציבורי, נשים משמשות כשרות בממשלה, חברות כנסת, מנכ"ליות, יושבות בדירקטוריונים ובתפקידי מפתח בכירים. עם זאת, אין ספק כי משבר הקורונה החזיר את הגלגל לאחור בכל הנוגע לנשים במעגל התעסוקה. התחושה היא אם כן, שהמציאות של סגר וחל"ת קרסה לתוך הסטריאוטיפ, שאותו אנו נלחמות לשנות עשרות, אם לא מאות שנים.
