חלק א'
1. התדיינות אבחנתית: מתואר במקרה כי מזה מספר חודשים, רחלי סובלת ממצב ירוד (שחוקה, מותשת, עצובה וחשה ריקנות) רוב היום, לא מצליחה ליהנות מאותן פעילויות מהן נהנתה קודם (כמו עבודתה, מפגש חברתי או שיחה עם חברות), סובלת מקשיי ריכוז בעבודתה, סובלת מנדודי שינה בגלל מחשבות שליליות, עייפה / חסרת אנרגיה לאורך היום (מתארת זאת דרך תחושה סומטית של הזדקנות הגוף), תחושת חוסר ערך (חושבת שלא מעניינת מספיק אפילו לשם טיפול) ומהרהרת הרהורים אובדניים (חושבת מה יקרה אם כוחותיה יכלו). שבעה סימפטומים אלו, המלווים בתפקוד נמוך יותר (כבר לא בקשר עם חברותיה, קשה לה לבצע פעולות פשוטות כמו לשים מכנסיים וכו') מאז שהקורונה פגעה כלכלית במשפחה עקב כך שהבעל איבד את עבודתו כצלם ורחלי הפכה למפרנסת יחידה, ושנמשכת כבר מספר חודשים - מתאימה לאבחנה של דיכאון מז'ורי, אך לשם האבחון עלינו לדייק ולשאול אותה האם הסימפטומים הופיעו במשך שבועיים רצוף, אחרת לא נוכל לאבחנה עם דיכאון מז'ורי.
חלק ב'
1. מקרה א' – חרדה חברתית: הילה היא נערה בת 18, תמיד נחשבת לביישנית, אך בשנה האחרונה החלה להיעדר מביה"ס כי הרגישה שהיא מכוערת וטיפשה וכולם שופטים אותה ודוחים אותה. ההליכה לביה"ס הפכה לסיוט, ועוררה בהילה חרדה עמוקה, עד כדי העדפה להימנעות מהגעה ללימודים. חברותיה נטשו אותה, בגלל שהיא לא נחשבת ליפה, והיא הרגישה שכלו כל הקצין. חרף ההיעדרויות והבטלה הסמויה בלימודים, ההורים והמורים לא ממש שמו לב שמשהו לא בסדר. נקודות האור בחייה הן הקשר עם אח שלה בן ה-22 שדואג, והקשר שלה עם אלוהים. ניתוח לפי PPPP - גורמי פגיעות: ביולוגי (היסטוריה של ביישנות במשפחה, מגדר נשי, טמפרמנט מופנם) וחברתי (אין לה חברים, בודדה), גורמי התפרצות: פסיכולוגי (רגישות יתרה, מחשבות קטסטרופליות) וחברתי (נטישת החברות), גורמי שימור: סוציאלי (היעדר תמיכה מצד ההורים וביה"ס) ופסיכולוגי (תפיסת עצמי ירודה, הימנעות), גורמי הגנה: משפחתי (קשר טוב עם אחיה) וסוציאלי (אמונה באל).
