"הניסיונות האין-סופיים לטפס על הקיר החלק, לנוע כנגד כל הסיכויים, להיכשל שוב ושוב, כל אלה מפתחים פעמים רבות עוצמה פנימית. רוב האנשים מתבססים על הקשר בין השקעה ובין הצלחה, אצל אנשים בעלי לקויות למידה השקעה אינה תלויה רק בהצלחה, הם עושים בדרך כלל לא כדי להצליח, אלא עד שיצליחו..." (דהן וצדוק, 2012).
לקויות הלמידה הינו תחום בפסיכולוגיה הקוגניטיבית, המתייחס לקשיי למידה ומשפיע על תחומים רבים בחיי האדם. תחום זה לא היה מוכר בעבר, אך זכה למודעות רבה בשנים האחרונות והעיסוק בו עלה וממשיך לעלות עם השנים. כיום, שאלת הכדאיות, הצורך באבחון וסוגיית הגיל המתאים לכך מעסיקה הורים ורופאים רבים. אך הדבר נותר בסימן שאלה ולשיקול דעת ההורים.
מטרת עבודה זו היא לדון בשאלה: האם קיים קשר בין אבחון בגיל הילדות לבין התפרצות דיכאון אצל ילדים בעלי לקויות למידה. העבודה תבחן את מאפייני גיל בית הספר בתקופת הילדות, לקויות הלמידה, השפעתם על ילדים בגיל בית הספר ואבחונם, הפרעת דכאון בכלל ובגיל הילדות בפרט, לבסוף תדון בהשפעת המשתנים אחד על השני והקשר ביניהם.
גיל הילדות: תקופת בית הספר
תקופת בית הספר, הנקראת בספרות "גיל החביון", מתחילה כאשר עולה הילד לכיתה א' בגיל 6 ועד לסיום בית הספר היסודי בגיל 12 לערך. מבחינה ביולוגית, הגוף מחל להאט את התפתחותו שהייתה מהירה ומשמעותית לאורך השנים האחרונות ומתחיל להיות שוני בין התפתחות הבנים לבין התפתחות הבנות, דבר אשר בא לידי ביטוי בגובה, משקל ויכולת קואורדינציה גבוהים יותר אצל הבנים. לקראת טרום גיל ההתבגרות הדבר משתנה לטובת הבנות ונמשך כך עד גיל ההתבגרות (טיאנו, 2010א' ; טיאנו 2010ב').
