התפתחות ההפרעה
הפרעת דחק פוסט טרואמתית מתפתחת כתוצאה מחוויה של טראומה. על פי ספר האבחון DSM-5 אירוע טראומתי מוגדר כך (American Psychiatric Association, 2013)–
•אדם נחשף לאירועים ממשיים או שהיה מאוים על ידי האירועים: סכנת מוות או חבלה חמורה או פגיעה מינית.
•החוויה קורית באחת מהדרכים הבאות: חווה את האירוע/ים בעצמו, היה עד לאירוע/ים כאשר קרו לאחרים, או שגילה שקרוב או חבר היו קורבן לתאונה או למעשה של אלימות.
•האדם חווה חשיפה חוזרת או קיצונית לחלקים הקשים והדוחים של האירוע/ים,(לדוגמה: מי שאוספים ראשונים חלקים של גופה, שוטרים שנחשפים שוב ושוב לפרטים של התעללות בילדים).
אדם אשר נחשף לאירועים מסוג זה יכול לפתח תגובת דחק, אך לא כל תגובה תוגדר כPTSD. ההבדלים בין ההפרעות הקשורות לאירוע טראומתי הינם במשך זמן התגובה לאחר האירוע.
PTSD מאובחן אם חלפו לפחות 30 ימים מהאירוע הטראומתי, ובכל הזמן הזה הופיעו תסמיני ההפרעה. במידה והתסמינים מופיעים בסמוך להפרעה ולמשך פחות מ30 ימים, משמע הם חולפים לאחר תקופה זו, האבחנה שתתקבל הינה הפרעת דחק אקוטית. התסמינים של שתי ההפרעות זהים, וההבדל ביניהם הינו משך זמן הופעתם.
על פי הספרות, מבין אלו שחוו טראומה, אחוז משמעותי יסבלו מסימפטומים במשך החודש הראשון לאחר האירוע, אך עם חלוף הזמן אחוז זה יפחת, ולמעשה רק 4% יוגדרו כסובלים מההפרעה. אולם, אחוז זה הינו ממוצע, ובחלוקה לפי סוגי טראומה הסיכוייים שונים, כאשר טראומה מפגיעה מינית מניבה את הסיכוי הגבוהה ביותר לפיתוח ההפרעה העומד על 19% (Liu et al., 2017).
