הקשר בין האינטליגנציה הרגשית של הפרט לבין הצלחתו בתפקיד ההנהגה החינוכית

שאלת המחקר הנבחנת הינה: הקשר בין האינטליגנציה הרגשית של הפרט לבין הצלחתו בתפקיד ההנהגה החינוכית.

הספרות המחקרית בנושא:

אינטליגנציה רגשית

המונח אינטליגנציה הינו מהמונחים הנחקרים ביותר בתחום בפסיכולוגיה. מושג זה הינו מושג גמיש בעל משמעויות רבות, אשר הפסיכולוגים עצמם מודים כי זהו גם אחד הרעיונות הקשים ביותר לתפיסה.

הפעם הראשונה בה מופיע המונח אינטליגנציה רגשית בספרות המחקרית, מיוחסת לפי רוב הדעות לעבודת הדוקטורט של ווין פיין (Wayne Payne), "מחקר על רגש: פיתוח אינטליגנציה רגשית" (1985)[1]. מאחר שעבודה זו אינה פורסמה, המונח הופיע בספרות המדעית לראשונה במאמרם של הפסיכולוגים ג'ון מאייר ופיטר סאלוביי שפורסם בשנת [2]1990. מחקר זה חקר את ההבדלים הקיימים בין אנשים שונים ביכולת לזהות את הרגשות של עצמם ושל אנשים אחרים ולהתגבר על בעיות רגשיות.

במאה ה-20, המשך בירור המונח אינטליגנציה נבע אף הוא מלחצים חברתיים, כמו הופעתן של מערכות החינוך החובה אשר הכניסו לבתי הספר תלמידים רבים אשר לא התאימו מבחינה שכלית למסגרת הלימודים הרגילה. בהמשך המאה התפתחו מבחני ה-i.q, אף הם, ממניעים פוליטיים וחברתיים אשר באו להגן על האוכלוסיות של אותן זמנים מפני גל מהגרים אשר זרמו לארצות הברית השאלה המהותית מהי אינטליגנציה המשיכה להטריד את קהילת החוקרים, אשר חששו כי קיימת סתירה בכך שמבחני אינטליגנציה בודקים משהו שאיננו בטוחים מהו.