רציונאל המחקר:
הפרעות שינה שכיחות מאוד באוכלוסייה, הן יכולות לנבוע משיבוש תהליכי השינה בלילה: דום נשימה בשינה, בעיות בשנת גלים איטיים, נדודי שינה. כל אלה מביאות לעייפות, לירידה בריכוז, לסף גירוי נמוך, ולבעיה רגשית ולירידה תפקודית.
גיל 8-10 הוא , סוף שלב החביון ובתחילתו של גיל ההתבגרות. בשלבים אלה מפתח הילד את זהותו האישית והחברתית.
אשר על כן צפוי קשר בין קיומן של הפרעות בשינה לבין קשיי התנהגות אצל ילדים בני 8-10.
הפרעות שינה נבחנו ונחקרו רבות בקבוצות גיל שונות, אך מעט מחקרים שבדקו את הקשר בין הפרעות שינה ובעיית התנהגות בקבוצת גיל זו.
סקירת ספרות
שינה רציפה ויעילה חיונית להתפתחותם של ילדים, ומשפיעה ברובד המוטורי, הפיזיולוגי והתפיסתי (Sadeh & Anders, 1993).
השינה היא הדחף החזק ביותר, למעט השפעתם של כאב חריף ושל הצורך לנשום. בני אדם מסוגלים שלא לאכול ולא לשתות כדי לאבד עצמם לדעת, אבל לא יכולים להתנגד לצורך בשינה. מבנה השינה מכיל שני מצבים מרכזיים: REM: ( Rapid eye movement)) ן Non Rem אשר מחולק לארבעה שלבים. השלב הראשון והשני מאופיינים בשינה קלה, בעוד השלב השלישי והרביעי מאופיינים בשינה עמוקה (Carlson. 2016).
