המחקר הנוכחי עוסק בקשר בין רמת החרדה של האם והאב לבין איכות השינה של הפעוט. שאלת המחקר שנחקרה היא "מה הקשר בין רמת החרדה של האם והאב לבין איכות השינה של הפעוט?". בנוסף, משוער כי יימצא הבדל ברמת הקשר בין רמת החרדה של האמא לאיכות השינה של התינוק לזו של הקשר בין החרדה של האב לאיכות השינה של התינוק.
מספרות המחקר עולה כי הפרעות שינה בתקופת הינקות מקושרות לטווח נרחב של הפרעות רגשיות והתנהגותיות (דגן-פרידמן, טרסיוק וטל, 2001), ולהתפתחות הפרעות בשינה בקרב ילדים קשר שלילי ארוך-טווח על התפתחותם העתידית של ילדים ועל מאפייני השינה עתידיים שלהם (Freudigman & Thoman, 1993 in Gertner, et al., 2002; Morell & Steele, 2003). כמו כן, בעיות בהירדמות נמצאו כקשורות לבעיות התנהגותיות בקרב פעוטות (Paavonen et al., 2009; Reid et al. 2009, in Hall, Zaidman, Espezal & Warnock, 2011), וכן נמצא כי הן גורמות לליקויים בתפקודים הקוגניטיביים (Scher, 2005), בערנות וביכולת החשיבה (דגן-פרידמן ואחרים, 2001).
למרות הסברה הרווחת, לפיה קשיי הירדמות ושמירה על רצף השינה הם תופעה התפתחותית החולפת ככל שהילד גדל, למעשה, ההפרעות הללו יכולות להימשך אצל כמחצית מהתינוקות הלוקים בהן, ואף להחמיר לכדי הפרעה מתמשכת במהלך הילדות (Kataria et al., 1987, Zuckerman et al., 1987 בתוך טיקוצקי ושדה, 2009(.
