"באיזו מידה אתה אוהב את עצמך כאשר אתה חש כאב נפשי?" "באיזו מידה אתה מנסה להתייחס לרגשותייך בסקרנות ובפתיחות?" "באיזו מידה אתה חסר נינוחות ושיפוטי כלפי הפגמים והחסרונות שלך?" שאלות אלו לקוחות מתוך שאלון למדידת חמלה עצמית (SCS), שחיברה קריסטיאן נף (Neff, 2003). אנחנו יודעים איך לבקר אחרים כשצריך, אך יותר מכל אנו יודעים איך לבקר את עצמינו. חמלה עצמית, המוגדרת כגישה חיובית כלפי העצמי, מורידה את רמת הרגש השלילי כלפי העצמי ומובילה להתמודדות טובה יותר עם אתגרי החיים (למשל, Neff, Kirkpatrick, & Rude, 2007). בספרות נמצא שלקויות למידה קשורות לטווח רחב של קשיים. בין הקשיים ניתן למצוא נשירה מבית הספר, מצוקה פסיכולוגית, אבטלה, ושכר ממוצע נמוך יותר (American Psychiatric Association, 2013). לילדים עם לקויות למידה ישנן גם בעיות חברתיות, התנהגותיות ורגשיות. כך למשל, בין הבעיות שמצאו בספרות בהקשר של לקויות למידה ניתן למצוא בעיות סומטיות, חרדה ודיכאון, בעיות קשביות, בעיות של אגרסיה ותוקפנות, הפנמה, החצנה ועוד (Shalev, Auerbach, Manor, & Gross-Tsur, 2000). מסיבה זו, חשוב לזהות את המשתנים אשר עשויים להגן על אנשים עם לקויות למידה מפני ההשלכות השליליות של הלקות. מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק את הקשר בין חמלה עצמית לבין רגשות שליליים בקרב לקויי למידה, ולנסות לענות על השאלה האם חמלה עצמית יכולה למתן את הרגשות השליליים בקרב לקויי למידה?
